תוכן

קנט) ולא שהמוחא סתימאה, נותן הוא בעצמו כח באו"א, כי גדל מעלתו מאד. אבל הענין הוא, במה שנתבאר למעלה, כי כל גילוי המוחא סתימאה הוא בי"ג תיקוני דיקנא דאריך אפין, ואז על ידי התעוררות יסוד תחתון דאריך, מתעורר המוחא סתימאה, ואז נמשך הכח של מוחא סתימאה בדיקנא, ושם יש שני המזלות, שהם: השמיני, והשלשה עשר. והשמיני הוא בחינת תפארת שבזקן, והי"ג הוא בחינת היסוד הכלול מזכר ונקבה. ואז משפיע המזל השמיני, שהוא זכר, הנקרא דעת שבו, אל המזל השלשה עשר, שהוא נקבה. ואח"כ נותנת הטיפה ההיא, אל אבא ואימא, הנשפעין משתי מזלות האלו כנ"ל. ואז בהיות ז"א ונוקביה בסוד עיבור תוך או"א, מתעורר מזלא דדיקנא בהתלבשותו תוך או"א, ואז מורישין מוחין הראוין להוליד, ברישיהון דז"א ונוקביה. גם בזה תבין, ענין הסריס שאין לו הדרת פנים זקן, שהרי היסוד הזה דא"א בהתעוררתו גרם התעוררות שתי המזלות דדיקנא עלאה כנזכר. ובסמוך נבאר כי גם נצח והוד דעתיק יומין מתעוררין גם הם ועיין שם. וזכור דרוש זה, של המיין נוקבין, של נשמות התחתונים, ושל ז"א ונוקביה, מה תועלתם. ואיך הכל נקשר, ומעורר התחתון לעליון, וחוזר העליון להשפיע בתחתון, מדריגה אחר מדריגה. וזה הדרוש, הוא שרש לכל הדרושים הנאמרים בענין מיין נוקבין, ושמרהו והבינהו היטב. אבל מהות המיין נוקבין מה הם, נתבארו באדרת נשא דף קל"ה ע"ב. וגם בפרשת פקודי דף רנ"ד ע"ב.