תוכן

קלו) גם בזה תבין מ"ש בתיקונין, דאיהו בנצח ואיהי בהוד. וכמו שביארנו בתפלת ימי החול בשחרית, דז"א יורד בנצח, והמלכות עולה בהוד. והטעם מובן עם הנזכר. גם תבין ענין מגדל הפורח באויר, הנזכר בדברי רז"ל. והוא בחינת היסוד של א"א, שנשאר בבינה דז"א. והוא כמ"ש לעיל, בענין מציאות גרון דז"א, מהיכן נעשה. ואמרנו, כי מקום היסוד הוא באמצע, בין תרין פרקין קדמאין דנצח והוד. וכיון דתרין פרקין קדמאין דנצח והוד עלו בחג"ת דאבא ואימא, ושם נשארו תמיד. ואמנם היסוד ירד למטה בבינה דז"א, ונמצא, כי היסוד הוא פורח באויר, ואין לו על מה לסמוך. כי מקום סמיכתו ואחיזתו, הוא למעלה בין תרין פרקין קדמאין, דנצח והוד כנזכר, והרי הוא נפל למטה בבינה דז"א, והרי שאין לו על מה לסמוך.