תוכן

קכט) ואם תאמר, והרי מקום עיבור הולד, הוא בבטן דאימא, ולא בחזה, ואם כן למה מקום הדדין היו למעלה בחזה. והתשובה היא, במה שנודע, כי האדם התחתון, או האשה, איננה נמשלת אל דמיון אבא לבדו, או ז"א לבדו, או אימא לבדה, או מלכות לבדה. אמנם האדם התחתון, רומז אל כל העשר ספירות דאצילות, הכוללים כל האצילות ביחד, מרום אריך אנפין, עד סיום נוקבא דז"א. ולכן, אע"פ שמקום עיבור ז"א, היה בבטן האימא, אין לצייר ולהעריך זה הציור, אלא בערך כל האצילות כולו יחד. ונמצא, כי כשנתעלו נה"י דא"א בחג"ת דאו"א כנזכר, נמצא שהיה אז ז"א, בחג"ת דאו"א, שהם נה"י דא"א. והנה חג"ת דאו"א, הוא באמצעיתם ובמחציתם ממש, לפי שכח"ב שלהם הם למעלה, ונה"י למטה, והחג"ת הם באמצעם ממש. והנה כל אורך קומת או"א, הם למעלה בחצי העליון דגופא דא"א, מן הגרון שבו, עד הטיבור של הלב שבו. וכאשר תעריך זה, תמצא כי יהיו דדי אימא, באמצע חצי העליון דגופא דא"א, והוא במקום החזה שבו. ונודע, כי א"א הוא שיעור כל קומת האצילות כולו, ולכן בו אנו משערים, ולא באימא עצמה כנזכר.