תוכן

קט) ונחזור עתה לענינינו, כי א"א נזדווג מיניה וביה, בבחינת זווג הנשיקין שבפיו, לצורך או"א. ואמנם אבא ואימא, תמיד הם נכללים במזלא, כי שם הם עומדים בשני המזלות לבדם, והם: השמיני, והשלשה עשר, דתליין בשיקולא עד טיבורא. אבל יש הפרש אחד, והוא, כי לפעמים אין אבא ואימא חסרים, רק מן נה"י, אעפ"י שנכללו במזלא, ואז צריך שא"א יזדווג מיניה וביה, בזה הזווג העליון שעל פיו, ואז נכללין אבא ואימא, גם באותם הארבעה תיקונין, שעומדין בין התיקון השמיני, אל תיקון השלשה עשר יחד, וכולם מתחברין, ואז נכללין או"א בכולן. והענין הוא, לפי שהנה אבא ואימא בחינת גלגלתם, הם בגרון דאריך אפין. והנה כאשר נביט באדם התחתון, כאשר כופף ראשו למטה, אז הגרון נחפה ונכסה בתוך סיום הלחיים, ואינו נגלה. וכאשר זוקף ראשו כלפי מעלה, אז כל הגרון מתגלה ונראה, ואינו נכלל בכלל סיום הלחיים. והנה כאשר זה הזווג דנשיקין בפה דאריך נעשה, אז כופף ראשו למטה, ועל ידי כן נמצא, כי הגרון דא"א הוא כולל כל אבא ואימא, מבחינת הראש שלהם, עד בחינת נה"י שלהם, הנעשין מוחין ברישא דז"א, כנודע. ואז גם כל אלו התיקונין כולם, שהם מן התיקון השמיני עד השלשה עשר, שהם ששה תיקוני דיקנא תתאין, נכללו כולם יחד. ואעפ"י שהארבעה התיקונין האמצעיים, אינם ארוכים כמו שני המזלות, עכ"ז על ידי כפיפת הראש, יורדין למטה, ואז נכללין אבא ואימא בכולם, ונעשים בסוד המוחין שלהם, ועל ידי כן מתרבה השפע, ונעשים גם בחינת נה"י שלהם. כי בתחילה, מן החלק השלישי של חצי התפארת העליון דא"א, נעשו שתי גופין לאבא ואימא, בבחינת חג"ת שלהם בלבד, ועתה על ידי ריבוי השפע הזה, מתיקוני דיקנא דאריך במוחין שלהם, נעשו מן החלק השלישי הנזכר, גם בחינת נה"י דאבא ודאימא ונשלמו לגמרי. וזמ"ש באדרת האזינו דף רפ"ט ע"ב, וכד האי מזלא תלייא בשיקולא עד טיבורא כו'. כנראה דיש פעמים כך, ויש זמן שאינו כך, והוא החילוק הנ"ל שיש פעמים שכופף ראשו כו'. וכמו שנבאר בענין דרוש היסוד דז"א, איך נאצל, וע"ש שלשה בחינות שיש בענין הזה.