תוכן

פו) ולקמן נבאר בע"ה ענין הנזכר, איך אי אפשר שיזדווגו אבא ואימא, אלא על ידי שתי מזלות האלו. והטעם הוא, כי מבחינת תקוני דיקנא שבין שתי המזלות, נעשין סוד מוחין לאבא ואימא, ונשלם שיעור קומתם, ואז יכולין להזדווג, וע"ש, והבן זה מאד. ובזה תבין ענין, איך נכללין או"א במזלא, כי ממש נעשה להם בבחינת מוחין. ואז גם כן נעשין להם בחינת נצח הוד יסוד שלהם, ע"ד הגדלת ז"א ממש, כמבואר במקומו, וביארנוהו לעיל בפרשת נשא דף קמ"א ע"ב. ובזה תבין מ"ש באדרת האזינו דף רצ"ב ע"א. אב ואם מהאי מוחא נפקו, וביה תליין, וביה אחידן. פירוש: כי הנה ביארנו לעיל, כי י"ג תיקוני דיקנא דא"א, נמשכין ממוחא סתימאה דיליה. וכיון דאו"א תליין ממש ואחידן באלו שני המזלות דדיקנא, דנפקי ממוחא סתימאה. נמצא כי ממוחא עצמו נפקו, ואומרו וביה תליין וביה אחידן, ירמזו בזה, אל מ"ש למעלה כי הנה הם נאחזים ממש, ומלבשין את בינה וחסד וגבורה וחצי ת"ת דא"א ובחינה זו אמר וביה אחידן. ובערך היותם מכוסים ומלובשים תוך דיקנא יקירא דיליה, אמר וביה תליין.