תוכן

מז) והיסוד דעתיק יומין, נתלבש במצח דא"א, הוא התקון החמישי, דשבע דגולגלתא, הנקרא רעוא דרעוין. וטעם הדבר, למה הפסיק היסוד בין שתי בחי' הנצח וההוד הוא, לפי שבחינת נצח והוד, הוא בסוד תרין ביעין, הם עליונים למעלה מן היסוד, ולכן נתלבשו בתרין אודנין שהם למעלה מן המצח, אשר בו מלובש היסוד דעתיק. אבל בחינת נצח והוד, בסוד תרין ירכין, הם למטה מן היסוד, ולכן נתלבשו בתרין עינין, שהם למטה מן המצח. ולכן המצח הוא התקון החמישי, עומד בין שתי בחינות נצח והוד, שהם בתיקון הרביעי, ובתקון הששי. ויען נודע, כי הנצח וההוד מתגלה בהם ביסוד, לכן נקרא זה התיקון החמישי, שבו גנוז יסוד דעת"י, נקרא מצח. ואמרו באדרת האזינו דף רצ"ג, ואוקימנא, דאקרי נצח באתוון רצופין, כי מצח ונצח הם שוין, כי נקרא מצח, ע"ש גילוי הנצח בו כנזכר.