זהר

פז) ואתוון י״ק כחשבן חל"ם, דאיהו אמצעי. וחר״ק, כחשבן ו״ק. ו' דרועא, ה׳ כתף, קמ״ץ י״ד פרקין דאצבען.

פירוש מעלות הסולם

פז) ואתוון י״ה כחשבן וכו': ואותיות י״ה הן כחשבון חלם, אשר במ״ק עולה ט״ו. שהוא אמצעי היינו תפארת וחרק עולה מספר י״א כחשבון ו״ה, ו' זרועת היד ה׳ כתף. קמץ עולה במ״ק י״ד ורומז לי״ד פרקים אשר באצבעות היד.
והנה בכדי להסביר הדברים צריכים לפרש תכונת הידים משרשן, וגם נבין היטב טעם הבדל וסדר השתלשות חלקי הידים, אשר בקביעות הן כלפי מטה, באופן שב' הכתפים הם בחי׳ ראש וחב״ד. וב' הזרועות תוך וחג״ת. וחלקי היד, הכפות והאצבעות הם בחי׳ סוף ונה״י. ויש בהן מציאות ב׳ של נשיאת הידים למעלה, בסוד שאו ידיכם קדש, אשר עליונים למטה ותחתונים למעלה, אשר הכפות והאצבעות הן חב״ד וג״ר, וזרועות חג״ת, והכתפים נה״י. (מאמרי רשב״י דף מ״ח).
והנה ידוע שה׳ אברים שבכל ראש : היינו מצח עינים אזנים חטם פה נמשכים מה׳ ראשים דגלגלתא ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן דא״ק. אשר מכל ראש נמשך כלי אחד, כלי דפה מראש הא׳ שהוא כתר. חוטם מראש דע״ב, אזן מס״ג, עינים מב״ן, מצח ממ״ה החדש. וכלל הוא אשר כל הכחות אשר בעליונים הכרח הוא שיהיו גם בתחתונים מהם. ולכן בפרצופי אצילות בריאה יצירה עשיה נמצאים כל חמשת הכלים בכל ראש. גם ענין הזוגות דב׳ עינים, וב׳ אזנים, וב׳ נקבי החוטם. ה״ס ימין ושמאל שהושרש בכל ספירה מכח עליית המלכות לעינים בסוד מ״ן. אשר עצם הספירה נבחנת לקו ימין, ומלכות הנכללת בה לקו שמאל, ומובן שלא יתכן להיות כמוהם גם בפה מטעם שעצם הספירה שבה היא מלכות, שהיא נקודת הצמצום, ואין מה להבחין בה לבחינת ימין.
אכן, כלים דגוף שהם ידים ורגלים הנקראים ו' קצוות, או חג״ת נה״י, מתחילים מז״ת דנקודים, דהיינו בגוף דא״ק, שה״ס ד׳ הגופות שמלכו זה אחר זה, כי תחלה נאצלו ונתפשטו ע״ס דראש או״א וב׳ גופות שלהם הנקראים חג״ת. והם שורש ב׳ הידים דכל פרצוף עד החזה: ומתחלה נתפשט גוף דאבא בכלי דחסד בג' חלקים ראש תוך סוף, ואז הושרשו ג׳ הפרקים אשר ביד ימין, פרק היד המחובר עם הכפות והאצבעות ה״ס ראש, ופרק הזרוע ה״ס תוך, ופרק הכתפים המחובר בגוף ה״ס סוף. ונודע שעצמות הכתפים מסתיימות בשוה עם החזה כלפי אחור הגוף. ונמצא שסוף גוף דאבא מסתיים בנקודת החזה בצד ימין. וכל אלו ג׳ פרקים של יד ימין ה״ס רת״ס של מלך החסד וגוף דאבא.
ואחר שבירת מלך החסד יצא פרצוף אמא עלאה, וגופה נתפשט בכלי הגבורה ברת״ס, ואז הושרשו ג׳ הפרקים אשר ביד שמאל, ע״ד הנ״ל בגוף דאבא עלאה שהוא יד ימין, אשר היד והכפות נבחנים לחלק העליון, הזרוע לאמצעי, והכתפיים המחוברות לגוף לסוף ונה״י, ומסתיימים כלפי נקודת החזה מאחוריה. וכל אלו ג׳ הבחינות רת״ס מכונות יחד ספירת הגבורה או גוף אמא.
הרי איך תכונת ב׳ הידים דכל פרצוף היא, עד נקודת החזה אשר בשליש העליון של הגוף, התחלתן ממלוכת ג׳ מלכי חג״ת דנקודים וסיומן הוא נגד החזה שהוא שליש עליון של מלך התפארת. כמ״ש בע״ח שער שבירת הכלים פרק א'. ומובן שתחילת אצילות של ב׳ הידים הללו הן זקופות כלפי מעלה באופן שפרקיהם התחתונים הם ב׳ הכתפים המלבישים ונבנים באחורים של הגוף עד החזה ששם מקום היסודות של או״א. כי הפרקים התחתונים ה״ס נה״י, ולמעלה מהם ב׳ הזרועות שה״ס חג״ת דידים ולמעלה מהן חלק הידים עם הכפות והאצבעות שה״ס חב״ד דידים.
ואחר שבירת מלך הגבורה שה״ס גוף של אמא עלאה וגם שליש עליון דתפארת, יצאו ב׳ פרצופי יש״ס ותבונה בזה אחר זה שראשם יצא במקום מלכי חג״ת בסוד התפשטות ג׳ קוי כח״ב לחג״ת (כמ״ש שם בע״ח) וגופא דיש״ס ה״ס רגל ימין בג׳ פרקים רת״ס דהיינו עצם הקוליות ראש, הירך תוך, וחלק הרגלים עם הכפות והאצבעות סוף. וכל אלו רת״ס נקראים יחד מלך הנצח או גופא דיש״ס. ואחר שבירתו יצא ראש וגוף דתבונה ראשה בשני שלישי תפארת וגבורה, וגופה ה״ס רגל שמאל בג׳ פרקים רת״ס ונקראים יחד מלך ההוד או גוף דתבונה.
וכתוב שם בע״ח שפרצופי ישסו״ת אשר מלכו אחר שבירת מלכי חג״ת נתלבשו באחוריים של המלכים ההם אחר שבירתם ונפילתם לבי״ע, והכונה שהן האורות והן הכלים נתלבשו זה בזה עד לנקודת עולם הזה, ונמצא שמלכי חג״ת שמשו בב׳ זמנים, כי מתחלה שמשו ב׳ גופים לאו״א עלאין ואחר בטול בחי׳ או״א עלאין ובחי׳ מלוכה שלהם נשברה אז חזרו ושמשו ע״י התלבשות בישסו״ת, כמבואר שם שפרצופי ישסו״ת נתלבשו באחורי או״א עלאין אחר שנתבטלו ונפלו, והתלבשות זו נשארה לתמיד עד לע״ל.
ומבואר שם אופן עמידת הכלים דחג״ת אחר שבירתם אשר אז נתהפכו עליונים למטה ותחתונים למעלה הן בחי׳ האחוריים שנשאר באצילות, והן בחינת הכלים שנתפשטו לבי״ע, אשר כלי תפארת ירדה למקום כתר דבריאה, וגבורה לחכמה, וחסד לבינה, ודעת לדעת דבריאה, מטעם שכל העב יותר ובלי תקון מסך הוא יותר למטה, ונמצא בזה השתלשלות הידים כלפי מטה אשר ב׳ הפרקים העליונים שהם הכתפים העומדות בתפארת עד מקום החזה הם בחינת ראש וחב״ד, וב׳ הזרועות תוך, וחלקי היד עם הכפות והאצבעות סוף.
והנה נתבאר שורש ההפרש הגדול אשר יש בידים שהן חג״ת, שיש מצב שהן זקופות ונשואות למעלה, וחלק היד עם הכף והאצבעות הם חב״ד, והזרועות הן בחינת חג״ת, והכתפים הן בחינת נה״י, ולפעמים הן במצב ב׳ שעליונים למטה ותחתונים למעלה והכתפים הן חב״ד וזרועות חג״ת וחלק היד עם הכף והאצבעות הם נה״י, אשר מצב הא׳ נשרש בזמן שליטת מלכי דחג״ת בבחינת גופים לאו״א עלאין ומצב הב׳ בזמן ששמשו בהתלבשותם בישסו״ת אחר בטול או״א עלאין.
וב׳ מצבים אלו של הידים נוהגים בעולם התקון שלפעמים מתגלה בחינת או״א עלאין במדרגה ואז נבחן שהידים של הקומה הן נשואות כלפי מעלה בסו״ה שאו ידיכם קודש וברכו את ה׳ וברכת כהנים, ומצב זה אינו בקביעות, אלא בסוד תוספות. ולפעמים מתלבשים או״א עלאין בישסו״ת במצב הב׳ ונבחן שהידים ירודות כלפי מטה, משום שאו״א עלאין נעלמו מן המדרגה, ומצב זה הוא בקביעות.
והנה החילוק שיש בין נקודת חולם לנקודת חיריק הגם שצורתן שוה, כי החולם הוא ממעל לאותיות, ומורה על יציאת אח״פ מראש לגוף, ואורם נשאר למעלה בראש ואינו מתלבש בתוך הכלים דאח״פ, ויציאתם גורמת שנעשו מבחינת חב״ד לבחינת חג״ת. בדומה לנקודת חולם שאינה בתוך האותיות, אלא למעלה מהן. ונקודת החירק היא אחר ביאת האור לתוך הכלים דהיינו אחר הזווג דע״ב ס״ג אשר טיפת ע״ב הורידה את נקודת המסך והצמצום למטה מן הכלים והאורות נתלבשו בתוך כליהם, והחירק מורה שההתמעטות שישנה במדרגה אינה ממדרגת הכלים שלהם עצמם אלא ממדרגה שמתחתיהם בדומה לנקודת החירק העומדת מתחת האותיות.
ונקודת קמץ היא ג״כ לאחר זווג ע״ב ס״ג ונקודת הצמצום ירדה מתחת לכלים, ומראה על הבחינה שישנה בהארת הראש של המדרגה מטרם התפשטותה לגוף, אשר היא בהתנגדות להתלבשות בתוך כלים (כמ״ש באות הקודם ההפרש שבין קמץ לפתח).
ובזה מובן היטב ההפרש שבין חולם לקמץ, הגם אשר שניהם הם בחינת כתר, הנה החולם משמעותו שהנקודה שהיא בחינת ה״ת היא למעלה מיה״ו, שאז האותיות יה״ו הן בבחי׳ אח״פ היוצאים מן הראש לבחינת גוף וחג״ת. ונקודת קמץ פרושה שה׳ תתאה ירדה מנקבי עינים ובאה למקומה מתחת האותיות יה״ו שאז באו אותיות יה״ו לראש וחג״ת נעשו לחב״ד ואז הקמץ מראה על בחינת התנגדות להתלבשות בסוד קמיצו, והפתח בפתיחו דעיינין.
וזה אמרו ואתוון י״ה כחשבן חלם דאיהו אמצעי אשר נקודת החולם עומדת באמצע המדרגה וגורמת שבכלים דראש שהם י״ה לא נמצא רק אורות דנפש רוח כי מקום הסיום הוא בעינים וכשאין רק ב׳ כלים אין התלבשות רק לב׳ אורות, וכלל הוא שיש ערך הפוך בין כלים לאורות, שבאורות התחתונים נכנסים בתחילה ובכלים העליונים גדלים תחלה. ולכן בכלים העליונים שהם י״ה מתלבשים האורות התחתונים שהם נפש רוח. וכן הסיום של הגוף הוא באמצע היינו בחזה, כי מחזה ולמטה יצאו מבחינת תוך לבחינת סוף. ולכן ואתוון י״ה שהם הכלים שנשארו בראש כחשבן היינו קומת האור שנעשה ע״י זווג דהכאה על המסך, שזה נקרא החשבון והמספר של המדרגה היא חלם דאיהו אמצעי המסיים את המדרגה באמצעיתה. ואח״פ דתוך שהם בחינת חג״ת ירדו לבחינת סוף, ונעשו מבחינת חג״ת לבחינת נה״י.
וחרק כחשבן ו״ה, הוא אחר ירידת מקום הסיום לתחת האותיות, ואח״פ דראש שבו למדרגת ראש ומבחינת חג״ת לבחינת חב״ד וכן אח״פ דתוך עלו מנה״י לחג״ת וקומת המדרגה מאירה בכל שלימותה, וישנה בחינת ג"ר במדרגה אשר בחינה זו נבחנת להגבהת הידים בסוד שאו ידיכם קודש וכל הפרצופים הם במצב של עליה, שאז מתחלק הרת״ס של היד. שהכתף המחוברת לגוף היא בחי׳ נה״י וה׳ תתאה והזרוע חג״ת ולכן אומר ו׳ דרועא ה׳ כתף והראש הוא חלק הכפות עם האצבעות שהם חב״ד בסוד קמץ עולה י״ד הרומז לי״ד פרקין דאצבען.