תוכן

תנן במשנה (מגילה ב, א) "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר". לשון 'לא פחות ולא יותר' הוא קשה, כי הי' צריך לומר 'לא קודם ולא אחר כך'.

לפי פנימיות הדברים נבין הדברים בפשטות גמור, שהחכמים דייקו בדבריהם והכל מסודר לפי רזין דאורייתא. 'אסתר' נקראת מלכות בעת שהיא באתכסייא, מלשון 'הסתר אסתיר' כמאמרם ז"ל^[1]. 'מגילת אסתר' פירושו המלכות בעת שהיא מאירה באורות מגולים, שמגלים את ההסתרות. והשכינה הקדושה היא סוד הלבנה שלית לה מגרמה ולא מידי רק ממה שז"א בעלה נותן לה, דוגמת הלבנה שאין בה שום אור רק מה שהיא מקבלת מן השמש, כנודע ששמש ולבנה הם סוד זעיר אנפין ונוקבא.

והנה ז"א מאיר לנוקבא מג' קוים שבו, שבכל קו יש עשר ספירות והם סוד שלושים יום של חודש הלבנה, וי' ימים הראשונים הם של קו ימין שהוא חסד אברהם, וי' אמצעים הם סוד יעקב ותפארת שהוא הקו האמצעי. וי' אחרונים הם סוד קו שמאל ויצחק.

וסדר גלגל הלבנה הוא: היות שהיא נותנת גם מזון לכדי קיומם של החיצונים בסוד הכתוב (תהלים קג, יט): 'ומלכותו בכל משלה', לכן מזמן המולד שהיא מתחילה להאיר, באים החיצונים לינוק ממנה, וכשהיא מגיעה ליום הט"ו שיש בה כל קו הימין וחצי הימין של הקו האמצעי אז היא בכל שלימותה, והיא מפחדת שהחיצונים לא יגזלו את שפעה ויקבלו יותר מכדי קיומם, לכן היא מפסיקה את הזיווג והולכת ומתמעטת עד סוף החודש, ואז החיצונים עוזבים אותה, משום שרואים שאין להם מה לקבל ממנה, ואז הזווג מתחדש ומתחיל חודש שני, ככה זה יתמשך עד גמר התיקון, ואז הלילה כיום יאיר ויבולע המות לנצח, ויהי' אור הלבנה כאור החמה^[2].

ולזה מובן היטב מאמרם ז"ל: 'מגילה נקראת', היינו, מתי אפשר שמגילת אסתר תהי' לעין כל בסוד הכתוב (ישעיה נב, ח) 'כי עין בעין יראו', 'ולא יכנף עוד מורך' (ישעיה ל, כ) - 'רק בי"א', היינו, שתהיה במלכות שהוא סוד 'אסתר' כל קו הימין בכל עשרה ימים שלו, וכתר של הקו האמצעי שהם י"א אורות. אבל ימין לבד הם סוד אורות מכוסים, לכן אי אפשר לקרות את המגילה רק בי"א ולא בפחות אורות מי"א. וכן לא יותר מט"ו, כי אז יש פחד שהחיצונים יבואו לקבל שפע יותר מכדי קיומם.

ובתקוני הזהר (תקון כ"א אות תתב) מבואר יום הכפורים פירושו כְפּוּרִים', שהוא כמו פורים שמאירים בו האורות של גמר התיקון שהוא סוד תשובה מאהבה וזדונות נעשים כזכיות, שזה סוד שאמרו חז"ל (מגילה ז, ב) "חייב אדם לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן" הכולל כל הזדונות, "לברוך מרדכי" הכולל כל הזכויות, וזה בא מביסום הדינים והמתקתם בשרשם, שאז הכל נהפך לטוב^[3], בסוד "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (אסתר ט, א), במהרה בימינו אמן.

* * *

או יאמר: יום כפור נקרא יום כפורים שהוא כמו פורים, (תקוני זהר תקון כ"א אות תב)[4] ויש להבין הרמז בזה.

והענין הוא, היות שבפורים הוא הנס של מחיית עמלק, וכן ביום כפורים הוא אור של סליחה ומחילה, אם כן יש לו אותה הפעולה של תמחה זכר עמלק.

אמנם אם כן השאלה מהי כ' הדמיון 'כפורים'. וכן למה יום כפור הוא יום הדין, ובפורים מצוה להיות שמח ולבסומי עד דלא ידע.

אלא יש להעמיק קצת, כי ימי פורים הם ימי שמחה משום מחיית עמלק שהטיל ספקות באמונת ה', כמו שכתוב בספרים על הפסוק (בראשית ג, יג) "הנחש השיאני", שהשיאני יש בו אותיות היש אין^[5], כמו שכתוב (שמות יז, ז) שאמרו ישראל 'היש ה' בקרבנו אם אין', ומיד 'ויבא עמלק'.

והנה כתוב בספרים ש'אין שמחה כהתרת הספקות', לכן עושים שמחה בפורים מפני שהותרו הספקות על ידי מחיית עמלק. 'וקימו וקבלו' (אסתר ט, כז) – 'קימו מאהבה מה שקיבלו כבר' (שבת פח, א), וזה נעשה בנס פורים. אבל ביום כפור אנו זוכים לאורות של סליחה ומחילה וכפרה על ידי החמשה עינויים וחמש התפלות, ואנו נחתמים לחיים שהוא סוד גילוי אור החכמה, והוא סוד הארת מרדכי שמאירה בפורים. אלא שביום כפורים, הגם שאנו נחתמים לחיים בעת נעילה, אמנם עוד לא נגמר הדבר בשלימות, כי אור החכמה אינו מאיר בלי חסדים, וזמן המשכת החסדים הוא בז' ימי הסוכות, וביום הושענא רבה נגמרה התלבשות הארת החכמה בחסדים, ואז נשלם החתימה לחיים של יום כפור, ועל כן נבחן יום הושענא רבה לגמר של מסירת פסקי הדין למלאכים להוציאם לפועל, ולכן זמן שמחתנו שצריך להיות ביום כפור נקבע לסוכות, ולכן כתוב בסוכות שענני כבוד הגינו על ישראל ומי שלא פלטו הענן לא שלט בו עמלק^[6].

ובזה מובן היטב למה יום כפור הוא כפורים, כי בפורים נעשה הנס של התגלות אורות החכמה וגרמו למחיית עמלק על ידי שנתלבשו בחסדים באותו היום ממש, כמו שכתוב (אסתר ח, טו) "ומרדכי יצא מלפני המלך וגו' ועטרת זהב גדולה". אשר עטרת זהב הוא סוד חכמה^[7], וגדולה הוא סוד חסד הנקרא גדול (עי' שער הכוונות פורים דרוש א'; תע"ס חלק ט"ו אות ריג), מה שאין כן ביום כפור אינו נגמר החתימה לטובה לגמרי עד חג הסוכות. ודו"ק.

* * *

או יאמר: איתא בתיקוני זהר (בהקדמה אות ר"צ) על הכתוב (במדבר יד, יז) "ועתה יגדל נא כח ה'", שבמלת 'כח' מרומז ב' פעמים י"ד, י"ד אחד הוא סוד פורים שהוא י"ד באדר ומתחיל במחיית עמלק, ונגמר בי"ד בניסן שהוא סוד 'אור לארבעה עשר בודקים את החמץ' (פסחים ב, א), ומבערים אותו בכל מיני אופנים בביטול עד שיבולע המות לנצח, ואז מתגלה האור של י"ד השני בסוד הכתוב (שמות יז, טז) "כי יד על כס י"ה", ומתגלים המוחין הגדולים שעל ידיהם נעשה הנס של יציאת בני ישראל מגלות מצרים וגאולתם.

וכעת בגאולה העתידה כתוב "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו", כי כל זמן שעמלק קיים, אין השם שלם שחסר לי"ה את ו"ה, ואין הכסא שלם, שחסר אות א' מן כסא^[8], וג' אותיות אלו הם בצירוף מלת "אוה", ובעת שהשכינה תחזור לציון יהי' השם שלם והכסא שלם^[9].