פגישת
יעקב ועשיו
(שנת
תרע"ט)
לאחר
עבודת יעקב בזווג לאה ורחל והוליד השבטים והוליד את יוסף, הרי (אולי צ"ל
היה)
הולך לארץ ישראל ולא ירא מעשיו אחיו, אבל 'ויפגעו בו מלאכי אלקים ויקרא שם המקום
מחנים' (בראשית
לב, ב-ג),
שעדיין הם ב' מחנות, על כן שמע שעשיו הולך לקראתו וד' מאות איש עמו, שחו"ג (-שחסד וגבורה)
נחלקים לב',
שזה כל כוחו של עשיו הרשע. 'וישלח יעקב מלאכים אל עשיו אחיו, ויאמר עם לבן גרתי' (בראשית
לב, ד) דהיינו
בחסדים,
'וָאֵחַר
עד עתה', והם הביאוני הלום, אבל 'ויהי לי שור וחמור',
כי סוף הכבוד לבא,
שזה גם עשיו נהנה מאד, וגם אָצַל לו מתנה גדולה מאותן הקנינים כדי למצא חן בעיניו
שיניח אותו לעסוק בתורה.
ובתחילה עשיו לא רצה ליקח, כי רצה לפתות אותו שעובד על מנת שלא לקבל פרס, אבל יעקב ירא מפיתויו ושמא יכשל ומותר להנות מדברי תורה שיוכל להתאמץ עד שקיבל. ואחר כל המעשים בקש שילכו שניהם ביחד להר שעיר, כי מחמת המתנה גבר בו החשק להסכים עם יעקב. ולא רצה יעקב, בהוכיחו ש'הילדים רכים והצאן רכות, ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן' (בראשית לג, יג), כי עשיו מפתה אותו לזריזות גדולה וכונתו להכשילו, כי עתה בדרכיו הולך, ששם צריך זהירות, על כן אמר 'אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני עד אבא אל אדני שעירה' (בראשית לג, יד).