תוכן

תש"ג
העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר. הנה כתוב "רם ה' ושפל יראה", שרק השפל יכול לראות את הרוממות. והנה אותיות יקר הם אותיות יכיר, שפירושו, שעד כמה שיש לו יקר בהדבר, כך הוא מכיר את רוממותו. שדוקא לפי שיעור החשיבות שבדבר הוא מתפעל, וההתפעלות מביאה אותו לידי הרגשה שבלב, ולפי ערך שהוא מכיר את החשיבות, בשיעור זה נולדת לו שמחה.
לכן אם הוא מכיר את שפלותו, שאין הוא יותר יחסן מכל בני גילו, היינו שרואה שיש הרבה אנשים בעולם שלא ניתן להם הכח לעבוד עבודת הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, אפי' שלא לשמה דשלא לשמה, אפי' הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה, והוא כן זכה שניתנו לו רצון ומחשבה שעכ"פ יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות שאפשר להיות, ואם הוא יכול להעריך את החשיבות שבדבר, ולפי החשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה ע"ז כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפי' בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב.
וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגש, ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד, ועי"ז הוא עולה מעלה מעלה. וז"ס מ"ש: "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו על העבר, ועי"ז תיכף הוא יכול לומר בבטיחות: "ועל אשר אתה עתיד לעשות עמדי".