תוכן

מוצש"ק ראה תשל"ז

א) עשר תעשר (יד,כב) ודרשו: עשר בשביל שתתעשר. (שבת קיט.)
ולכאורה, איך דרשו רז"ל צווי הפסוק על שלא לשמה, היינו שהכוונה שהוא יתן צדקה כדי שיתעשר.
ויש לפרש ע"ד שאמרו: "נעשה - ונשמע", שהכוונה, שעל ידי המעשה הם יגיעו לבחינת נשמע, שהמעשה פועל על הכוונה. נמצא, שהאדם בזמן נתינת המעשר, היינו מעשה של נתינה, יכוון - בשביל שתתעשר, היינו, שיזכה לבחי' רצון וחשק ליתן. היינו, כמו שהמעשה הוא נתינה ולא קבלה, כמו"כ יזכה שגם המחשבה והכוונה שלו תהיה רק לתת ולא לקבל שום תמורה חזרה.
ועוד יש לפרש, עשר תעשר, היינו: 'עשר' - על המעשה, באם שיעשה מעשה של נתינה. 'תעשר' - אז יזכה שגם הכוונה תהיה בחינת נתינה ולא קבלה. ומה יהיה אח"כ - 'בשביל שתתעשר'. כי אי אפשר שיקבל הטוב והעונג הנק' עשירות מה', מטרם שיהיה לו השתוות הצורה, ואז כשיזכה שגם הכוונה תהיה בעל מנת להשפיע, אז יזכה לקבל את העשירות, הנק': 'שתתעשר'.