ובמוצאי שבת בערבית יאמר ויהי נועם, וסודו: כי ביום שבת ב' מיני הארות האירו: א' בסוד הסעודות, וא' בסוד התפלות, ושניהם צריך להשאיר לימי החול. אותה של הסעודה מאירה בסעודה רביעית של מוצאי שבת. ואותה של התפלות, מאירה כאן בויהי נעם, וכונתו להאיר העולמות בתוספת קדושת שבת.
ויהי נועם תכוין להמשיך מבריאה לאצילות1, והיינו משם אהי"ה דיודי"ן שהוא נע"ם, להמשיך ייא"י שלו שהוא ויה"י ולהאיר אל ז' שמות אהי"ה יה"ו שבבריאה, שהם ויהי נעם: ויה"י ה"ס אותיות יה"ו, ואחר כך הי' מחברם אל הנעם ויעשה ינע"ם, והם אהי"ה דיודי"ן וי' אותיות.
אדני אלקינו עלינו, ד' מילואי הוי"ה בלי הפשוט שעולים קכ"ח כמנין אלהינ"ו, אל יצירה שסודה קס"ו - ריבוע ס"ג, וזהו עלינו שמספרו קס"ו. ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעש"ה עולה ת"כ - א"ל בא"ת ב"ש, וסודו עשר מ"ב, מי"ס דיצירה שהם מ"ה, והם: פשוט, ומלא, ומלא דמלא, שבו מ"ב אותיות - אל עשיה, להעלותה אל יצירה. וזה ידינו שעולה פ', וס"ז עשיה שהיא אדנ"י עם המוחין שלה שהם י"ה. כוננה כתר לעשיה, מקכ"ו - ריבוע אדנ"י כמנין כונ"ן, אל ה' - עשיה - כוננ ה'. ר"ת י'דינו כ'וננה הוא ל', והם ל' ידות שבעשר מ"ב הנ"ל. עלינו ה"ס שם מ"ה שבו ג' אלפין, והם נעשים ג' אהי"ה ועולים ס"ג, וריבועו קס"ו, כמנין עלינ"ו.
ומעשה ידינו כוננהו להמשיך מבריאה לעשיה, כי בריאה היא סוד שבת, ובאורו נקדשת עשיה. אותיות וע"ש ד"ומעשה" עולים קפ"ד -ריבוע ע"ב וי' אותיות, וב"פ אלהי"ם - קפ"ב, הארה מאצילות ובריאה אל עשיה, ובזה עשו שה"ס הקליפות, לא יינק משם. מ"ה ד"ומעשה" -מ"ה דיצירה, הכל אל ידינ"ו, שהיא עשיה כנ"ל. כוננהו להמשיך ג' מ"ב דעס"מ מאב"י, והם כמנין כונ"ן, ובזה תעלה ה' שהיא עשיה, למעלה מן הו' שהיא יצירה, וזה ה"ו, הרי כוננה"ו.
ובהבדלה יכוין; ברכה ראשונה - ע"ב באצילות. ב' - ס"ג בבריאה, ושם צריך ליקח ג' הדסים ולכוין להשאיר מבחינת נר"ן דשבת. ברכה ג' - מ"ה ביצירה, ואז צריך לכפות אחורי צפרני האצבעות נגד הנר, והיינו הד' אצבעות מלבד הגודל, כמ"ש בזוהר: לאכפיא ד' אצבען, וזה ביד ימין לבד. ברכה רביעית המבדיל ויכוין ב"ן בעשיה, ושם צריך להבדיל בין קדש לחול, שהיא קליפת נוגה. ואז יאמר ויתן לך והוא להמשיך ברכה בששת ימי החול הבאים.
1 צ"ל: מאצילות לבריאה.