ואחר כך מתפללים תפלת ערבית, וסודה זיווג יעקב ורחל, כמו שחרית דחול. וגם עלו העולמות בסדר שעולים בתפלת החול, היינו חב"ד של התחתון בנה"י של העליון, אלא שכאן יש יותר מתפלת חול -המקיפים. ור"ל כי בחול בתפלת שחרית באים מוחין בז"א מנה"י התבונה שניה שמתלבשים בו, וחג"ת וחב"ד הם מקיפים. אבל בליל שבת קונה מדרגה אחרת, והיא שחג"ת שהיו בסוד מקיף דל' על ראשו, עתה נכנס לפנים ונעשה פנימי. והתחלת המשכתו בבאי כלה, ומסיימים1 בכל התפלה כמו שנבאר. ונקרא שמתחיל ז"א לקבל הגדלות ב', כי עכשיו כשחג"ת שהם ל' נעשו פנימים, חב"ד שהיו מ' נעשו ל', וצריך לו מקיף אחר, והוא חג"ת דתבונה ראשונה שנעשה מ'; וסוף שלימותו הוא בבקר בזמן שגם מ' דצלם, והיינו חב"ד דתבונה שניה נעשה פנימי. אז כל תבונה שניה שהיתה כל הצלם נעשית צ', והם הנה"י דתבונה ראשונה, וחג"ת חב"ד שלה נעשים ל"מ, ואז נקרא שיש לו המוחין דגדלות ב' מאימא, היינו שמלכות שלה שהיא תבונה ראשונה היא הצלם, מה שאין כן בגדלות א', שאז מל' דתבונה היא היתה הצלם כידוע2.
(ובתפלת ערבית תכוין שם3 דשקוצי"ת, והשאר תכוין ביום, כסדר שאכתוב). 4ומתחילים ברכו, ואין אומרים והוא רחום, (כי בחול צריך להכניע הד' קליפות השולטות, אבל בשבת כבר נכפו והלכו לנוק' דתהומא רבא). ומכונים: שמתחילים לבא פרקים אמצעיים דל' דצלם מצד אי', ורוח יתירא. ומכונים בברכה ראשונה היכל לבנת הספיר
דאימא; ובשניה היכל אהבה שלה.
ואחר כך אומרים קריאת שמע, והוא להמשיך ו"ק דמוחין דאימא בז"א, מבחי' הכנס המקיפים להיות פנימים, כי כל המוחין נמשכים כפי עלית היום. והסדר הוא כמו בשחרית דחול5, היינו ק"ש דיוצר.
שמע - שם ע' כנ"ל.
ישראל - שיר אל כנ"ל. יו"ד פעמים ה"י - ש, יו"ד פעמים ה"ה - ר' הרי שר, יו"ד ה"א וי"ה פשוט - אל"י. ותכוין להמשיך לז"א מקיף דאבא דקטנות, מבחינת היות בו המקיפים בפנימיותו כנ"ל.
ה' אלקינו ה' כנ"ל.
אחד - אח' ד' זו"ן. מס"נ כנ"ל לזיווג או"א. ונמשכים לז"א ו"ק פנימים דגדלות דאימא, מבחינה הנ"ל. והמשכת הטפה מחיצוניות עתיק, כמו שחרית דחול. ותכוין הכל כסדר השמות שכתבתי למעלה בזמירות דחול.
בשכמל"ו כנ"ל.
אמת ואמונה היכל רצון דאימא. השכיבנו היכל ק"ק שלה. וחותמים ופרוס עלינו ולא שומר את עמו ישראל, כי כיון שאין יש שליטה לקליפות אין צריך שמירה. ותכוין שהיכל ק"ק דאימא עולה ונעשה אצילות6. כי בלילה בכל זמן הזיווג הוא בהיכל ק"ק, בסוד מטה כנ"ל, אלא שבחול נעשה הזיווג בבחינה שלו בסוד בריאה. ובשבת עולה ונעשה אצילות
ממש, ובו נעשה הזיווג בבחינת אצילות.
ותכוין שרוח יתירא ופרקים אמצעים דל' דצלם שהתחילו בברכו, נשלמים לבוא, ובהכנס המקיפים בז"א, הפנימים נדחקים למטה. ובקו אמצעי במקום גילוי יסוד אימא, בבוא המקיפים - יסוד דאימא נדחק למטה, והיה מחשיך ליעקב ורחל העומדים שם במקום הגילוי, ולכן כדי שלא לעשות זה, תחת להיותו מתפשט באורך, מתרחב ונפרס על ראש
יעקב ורחל בהתרחבות גדול, וזהו: ופרוס עלינו סוכת שלומך, כי אימא נקראת סוכת שלום, שבה כל ההנהגות מתחברות כאחד, בסוד הוי"ה אדנ"י שהם כמנין סוכה, והיסוד שלה נפרס כנ"ל.
ואומרים ושמרו בני ישראל, ומכוונים להביא פרקים אמצעים דל' דצלם דאבא בז"א; ותכוין לקבל נשמה יתירא. ואומרים קדיש, להעלות בריאה לאצילות.
ומתפללים תפלה בלחש, ויש בה ז' ברכות, סודם: נה"י דז"א וכחב"ד דנוק'. וזה בכל תפלה, אלא שמאירים כפי העליה. ואסדר לפניך ברכת אבות דליל שבת, וסדרה כמו שחרית דחול7, ויותר עליה - המקיפים כנ"ל.
ואומרים אדני שפתי תפתח, וסודו היכל ק"ק דאימא שעולה ונעשה אצילות.
ברוך כריעת הגוף, ו' לגבי ה', נוק' נקודה אחר היסוד, על ידי הדעת ק"ל הנמשך לה.
אתה כריעת הראש, י' לגבי ה', נוק' נקודה אחר נ"ה, על ידי הכ"ב אותיות הנמשכות לה.
יקוק זקיפת הגוף והראש, ה' לגבי ו' ה' לגבי י', נוק' מדה בת"ת.
אלקינו ואלקי או"א מזדווגים על ידי הדעת המחברם, להביא מוחין.
אבותינו ג"ר דאימא וג"ת דאבא, מבחינת העליה.
אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, חג"ת שנעשו חב"ד.
האל תבנה לאה.
הגדול הגבור והנורא, חג"ת דז"א.
אל עליון יו"ד פעמים ה"א, וא"ו פעמים ה"א, כמנין אל עליון. א"ל -יאי"י דס"ג, כתר ליעקב. עליון קס"ו, ריבוע ס"ג, כתר לרחל.
גומל חסדים טובים, גא"מ דאבא, מבחי' הנ"ל. חו"ב ליעקב ורחל מפרקים ראשונים דנ"ה.
קונה הכל זיווג או"א על ידי מזלא. ג"ר דאבא בז"א. מבחי' הנ"ל. (ור"ל להוסיף במוחין שכבר ישנם בז"א, הארה מבחינת אור מקיפים, וכן בכל מדרגת המוחין שהזכרנו). דעת ליעקב ורחל מפ"א דיסוד דז"א.
וזוכר חסדי אבות, חג"ת ליעקב ורחל מחג"ת דנה"י דז"א.
ומביא גואל לבני בניהם, נה"י ליעקב ורחל מנה"י דנה"י דז"א.
למען שמו עטרה ליעקב ורחל.
באהבה אימא מסתלקת מן הז"א בסוד הנסירה, ונכנסת ברחל.
מלך כתר. עוזר חב"ד. ומושיע חג"ת. ומגן נה"י.
ברוך כריעת הגוף, ו' לגבי ה'. להחזיר הו"ק דמוחין בז"א.
אתה כריעת הראש, י' לגבי ה'. להחזיר הג"ר שבו.
יקוק זקיפת הגוף והראש, ה' לגבי ו' ה' לגבי י'. רחל פב"פ עם יעקב. ומכוונים הז' מרגלאן8, אחד בכל ברכה; והשם הראשון - א' דאהי"ה ושם יְקֹוָק יוצא ממנו.
מגן אברהם בסוד החסד.
אתה גבור בגבורה. ובסוף מכוונים ה' דאהי"ה ושם יֱקֹוִק יוצא ממנו.
אתה קדוש בת"ת. ושם המרגלא מצפ"ץ, יוצא מי' דאהי"ה. והג' ברכות אלו כבר אמרתי למעלה שהם בנה"י דז"א.
אתה קדשת הוא בכתר נוק'. וסודה: כי נוק' שהיא יום השביעי, מקבלת קדושת המוחין. ובסוף מכוונים י"ה אדני, יוצא מה' דאהיה.
מקדש השבת בסוד אבא - קדש.
רצה בחכמה דנוק'. ושם המרגלא א"ל, שיוצא מי' דיה"ו.
מודים בבינה. ושם המרגלא אלהי"ם, שיוצא מה' דיה"ו.
1 כניסת שאר חלקי הל' דצלם, בשאר חלקי התפילה, וכמבואר להלן.
2 ראה עוד להלן ב"נשמת". שיטה זו בענין ג"א וג"ב, מודגש בכמה מקומות בכתבי רמח"ל, וראה קל"ח פתח קכ"ח, ובמצויין שם. וכ"ה שיטת בעל הלשם, דע"ה ח"ב.
3 אצ"ל: ש"ק דשקוצי"ת.
4 כוונת הקדיש של קודם ברכו, ראה להלן עמ' קצד.
5 בכתב יד ניו יארק סמינר (ס' 10697 ) דף ז', כתוב (על ידי כותב לא ידוע): שאלה: אם כוונת ק"ש של ערבית דשבת, היא כמו ערבית דחול, מלבד הפרש העליה. או אם היא כשחרית דחול. ודבר זה שאלתי אותה בעיר פאדובה והשיבו לי בסדר הזה שאכתוב לפניך: היינו החכם הרב כמוהר"ר שלמה דוד טריויס (מחשובי תלמידי רמח"ל, ואחד מן המעתיקים את ספר קיצור הכוונות) אמר לי. שהיא כערבית דחול. מלבד הפרש העליה, (ודלא כמ"ש לפנינו בקיצור הכוונות). והחכם כמוהר"ר ישראל חזקיה טריוס (ששמו חתום על קיצור הכוונות בסופו ) אמר לי, שהיא כשחרית דחול, עכ"ל. וראה בנידון זה, בהערה בריש אדיר במרום, ודוק' .
6 ראה אוצרות רמח"ל עמ' קל"ז ד"ה: ואם תאמר.
7 אמנם אין מכוונים בפרטיות, רק המשכת המוחין ובנין הנוק' בכל בחינותיהם. והוא דומה לחזרת הלחש דחול. עיי"ש.
8 ראה להלן עמ' קצד, וראה אדיר במרום עמ' רכד.