תוכן

ט"ו בשבט תשל"ב

א) בסנהדרין ע' ע"ב, א"ר יהודה עץ שאכל אדה"ר חטה היתה, שאין התינוק קורא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.
וי"ל א) הלא יש חמשת מיני דגן ומנין מוכח שהוא חיטים. ב) ואת"ל שאנו יודעים שזה דגן, היינו חיטים, משום שדוקא בזמן שהתינוק טועם טעם חיטים, אז יכול לקרוא אבא ואמא. צ"ל מדוע דוקא כשטועם טעם חיטים יודע, וכשטועם מין אחר אינו יודע לקרוא או"א.
בר"ה ט"ז, תניא א"ר יהודה משום ר"ע, מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו ב' לחם בעצרת, מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקב"ה הביאו לפני ב' לחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן.
ידוע שיש ב' מדרגות: בחי' שדה, שהוא שדה אשר ברכו ה'. ובחי' עץ השדה.
אדם נק' עץ השדה, כמ"ש כי אדם עץ השדה הוא. שדה נק' בחי' מלכות, בחי' בהמה, גימטרי' ב"ן, שמספר שם ב"ן הכוונה היא על מאכל בהמה. לכן מקריבים עומר מן השעורים, שהוא מאכל בהמה, שאז יצאו ישראל ממצרים, כמ"ש הזהר שיצאו מרשות הס"א לרשות הקדושה. וזה נבחן שזהו "אני הוא ולא שליח". אבל זה נק' בחי' אמונה למעלה מהדעת, שעדיין לא זכו לבחי' תורה, שנק' בחי' אדם, שהיא בחי' דעת התורה.
ולזה זכו בעצרת במ"ת, שאז נק' אדם עץ השדה. לכן חיטים, שהוא מאכל אדם, אז שייך בחי' חטא של עצה"ד, שהכוונה היא שאין התינוק קורא אבא ואמא עד שטועם טעם חיטים. ענין או"א, היינו המוחין דאו"א, שהם בחי' חו"ב, היינו בחי' בינה השבה להיות חכמה.