תוכן
תש"ז
צלפחד היה מקושש עצים [שבת צ"ו ע"ב]. ופירשו בזוהר [זהר שלח אות י"א], שהיה מודד איזה עץ יותר גדול עץ החיים, או עץ הדעת. דהנה צדיק נק' עץ החיים שכולו להשפיע, ובזה אין שום אחיזה לחיצונים. אבל השלימות היא בעץ הדעת, שה"ס המשכת חכמה למטה, שה"ס להיטיב לנבראיו. ואסור למדוד אותם, אלא צריך להיות: "והיו לאחדים בידך" [יחזקאל ל"ז י"ז]-ז"א שאחד בלי השני אין שלימות.
ומרדכי היה מבחי' עץ החיים, שלא רצה כלום להמשיך למטה, שלא היה בעל חסרון. לכן היה מוכרח [המאציל] להגדיל את בחי' המן, ושהוא ימשיך האורות למטה. ואחר כך כשהוא מראה את החסרון, אזי מרדכי מקבל אותן הבחינות בסוד קבלה עמ"נ להשפיע.
ועי"ז נבין, למה דווקא אחר שדיבר מרדכי טוב על המלך, שהציל אותו ממות,
גידל המלך את המן שהוא שונאו, כמרז"ל [מגילה י"ב ע"א]:
"כרצון איש ואיש",
כרצון מרדכי והמן, שהיו שונאים זל"ז.
