תוכן
ב"ה ו' אדר תש"ב מפי מורי מוהרי"ל שליט"א
"משנכנס אדר מרבין בשמחה". עיקר הנס של פורים היה קיימו מה שקיבלו. כמה פעמים קבלנו עלינו עומ"ש, והעיקר הוא מעתה ומעכשיו הוא להיות גם קיימו.
והיה אז "ונהפוך הוא". כי אגרות הראשונות היו לאבד את כל היהודים ביום י"ג לחודש אדר, והאגרות השניות היו - שבאותו היום ובאותו החודש ובאותה העיר שיעמדו היהודים על נפשם ולאבד את שונאיהם. וזהו עיקר הכח של הצדיקים – שמהפכים את כח הרע להיות לטוב. ודרך הצדיקים הוא להתנהג בדרך הימין ובדרך השמאל - בדרך הימין שהיא ההשגחה הפרטית - שהכל הוא בכח ה', והכל תלוי בו. ודרך השמאל היא ענין של שכר ועונש - שהכל תלוי ביד האדם, והם נוהגים בזה ובזה, ולא יעקלון אורחותם.
וזה מאה"כ (זכריה י"ג ד') "ולא ילבשו עוד אדרת שער למען כחש". שער הוא עניני העולם שהם כסער, אשר כל העולם הם מרחיקים מה', והם רואים בהעולם איך שהכל הם מניעות המונעים את האדם מלהתקרב אל ה'. ואולם הוא כאדרת, כי איהו אדיר ואיהי אדרת, וזוהי השכינה הקדושה האדירה בהעולם, ולכן זהו לבוש יקר. כי באם הוא מרגיש איך שהעולם הוא מונע ממנו מלהתקרב לה', והוא מתחזק, ובא עי"ז לידי דביקות בה', ואז הוא להיפך - נעשה מזה לבוש יקר - אדרת שער, אבל כל זה אמור אם הוא בבחינת "וסביביו נשערה מאד", שמרגיש כל רגע ורגע איך שאינו עושה בזה עבודה לה', אבל אם אינו מרגיש ככה הרי זה "אדרת שער למען כחש".
כי לא איברי עלמא אלא או לצדיקי גמירי או לרשיעי גמירי. וזאת על כל אדם לדעת. כי מקודם שבאים לידי דביקות בה' אז הוי העולם כאילו הוא לרשיעי גמירי, וכשבא לדביקות אז הוא רואה אך את הטוב בעולם, ואז הוא לצדיקי גמירי. אבל אם אינו משים לב לכל זה, הרי כאילו העולם הוא דבר בטל, וכאילו אינו בעולם כלל.
וזאת העבודה הכבירה של הצדיקים למצוא את צד השמאל, כי האדם הוא כבר מקורב לה', אבל צריך לחפש אחרי דרך השמאל כדי להיות בזה הליכה, שעיקר ההליכה תלויה בזה. וזשה"כ: "יחופש עון ירושלים", צריכים לחפש אחריהם, וזאת היא הקופה של שרצים התלויה להם מאחריהם. ולזכור תמיד בזה, כי רק בזה תלוי סוד ההליכה בעבודת השי"ת.
ואמרו ז"ל: לא כעולם הזה הוא העולם הבא, בעולם הזה על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, אבל בעולם הבא הוא רק הטוב והמטיב. והענין הוא - כי אמרו ז"ל הטוב והמטיב - הטוב לדידיה והמטיב לאחרינא, והכוונה בזה - כי אי אפשר להתקרב להשי"ת רק ע"י הכוונה הנכונה לעשות רק נחת רוח לפניו ית"ש, ולא לכוון לעצמו כלל. ונמצא שצריך האדם לעקור ממנו כל הנטיות המטעות אותו לכוון לעצמו, ואז כשעוקר ממנו כל הנטיות הללו של הקבלה לעצמו, אז הולך הוא ומתקרב לפניו ית"ש.
אבל לא כל ניצוצות הקבלה יוכל האדם לעקור ממנו, אבל נשארים בהאדם ניצוצים טמירים שאין האדם מרגישם כלל, אבל להשי"ת ידועים המה, כי אמנם ישנם בו הניצוצים הללו. ולכן כשהאדם מתקרב לה', ובאים אליו האורות העליונים שבאו אך ורק מפני שכל עוז רצונו הוא דוקא להשפיע נחת רוח לפניו ית"ש ולא לקבל לעצמו כלל, אבל יחד עם זה הרי הניצוצות של הקבלה הטמירים בקרבו גם הם מתעוררים בכדי לקבל, ולכן אז היא העבודה הנכונה, והיא לקבל ע"מ להשפיע נח"ר לפניו ית"ש, שזאת היתה עיקר כוונת הבריאה להנות לבריותיו.
והנה הדביקות הגמורה בו ית"ש היא - שאין האדם נמצא במציאות לגמרי, כי זאת ההשואה הגמורה, והרי זה כדמיון האדם עם ידיו, שהמחשבה שבראש היא מתפשטת גם ביד, שזוהי האחדות הגמורה, וזהו הטוב לדידיה. אבל יחד עם זה הוא גם – ומטיב לאחריני, והיינו לאותם ניצוצי הקבלה הטמירים בקרבו. וזה מאה"כ: "כי כוס ביד ה', ויין חמר מלא מסך, ויגר מזה, אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ". כי כוס היא בחי' כלי לקבל אור ה', וכלי זה בא רק ע"י צחצוח הכלי שלא לקבל לעצמו, ולכן נמסך היין בהכלי. אבל "ויגר מזה" - כי ניתזין ממנו ניצוצין גם להניצוצין האחרים. ובאמת "אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ", כי "וסער מתחולל על ראש רשעים יחול", והאדם יהיה ניצל מזה ע"י שתהיה כוונתו לקבל ע"מ להשפיע.
וזהו הלשון שמאל. בשין ימנית הוא שם אל, וזאת היא דרך הצדיקים, שע"י דרך השמאל הם מכניסים שיהיה שם אל, אבל יש גם בשין שמאלית, שהוא השם של המקטרג והרע – ס"ם.
"בקישוטין אזלא", כי עבודת הצדיקים, הלא היא בדביקות הגמורה בהשי"ת, ונמצא שבעצם אין בהם רע, אבל הם מחפשים אחרי ניצוצות הרע שבקרבם בכדי לקרבם לה'. ובכן נעשה מהרע, רק בחינת קישוטין דמלכא, אבל לא עצם הבנין. אבל גבי הבוי"ת השמאל הוא עצם בנין המלכות, ולכן מתקנאים הצדיקים במעשה הבוי"ת, שהם בונים בעצם את השכינה הקדושה.
והרי זה כדמיון הים הגדול, שאי אפשר לדלות את כל הים, אלא כפי הכלי שיש להם בזה הם דולים וממלאים את הכלי מים, אבל שוב לא יוכלו עוד לדלות מים, כי על כן הכלי הוא מלא על כל גדותיו, אבל אם הוא שופך את המים שבהכלי, יוכל שוב פעם לדלות מים ע"י אותו הכלי. וזאת היא בחי' השמאל, כי בצד הימין לחוד נעשה לעומד, כי הכלי הוא מלא על כל גדותיו, וכשהוא מרגיש את שמאל ושובר את ליבו, אז הוא שופך הכלי וחוזר למלאותו.
כשזוכים למחילת עוונות, וזדונות נעשו כזכויות, אין ח"ו לאהוב את הרע, כי תמיד צריך שתשאר השנאה הגמורה להרע, ולמאוס ברע.
