‏*יט. ענין שתוף מדה"ר בדין, עבדות, אריכות הגלות, קדושת

הבעש"ט, וענין תפילה

‏עשרים למרחשון

בתחילה ברא הקב"ה את העולם במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים. 

‏והטעם, כמ"ש הלא במאמר א' יכול להבראות וכו' וליתן שכר טוב לצדיקים שמקימים העולם שנברא בעשרה מאמרות כי כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, וז"ע זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע, כי אין כל חדש, אלא נוטלין מזה ונותנין לזה כיתרון האור מתוך החושך, ואז הנותן בעין יפה נותן אחד מארבעים, בסוד הכסא בת ד' רגלים שמוכנין לצדיקים לעתיד לבא, ואותן ארבעים מלאכות חסר אחת נשלמים עם התרומה הנ"ל, ואז המלאכה ‏די והותר, ושבים למנוחות.

‏אבל זה צריך לדעת, כיון שעיקר העבדות ‏הוא בסוד הזריעה והקצירה, א"כ מדוע בני עליה מועטים, וגם הם רוב חייהם הי' עבודתם עבודת חוץ, כי לא עמד איש אדעתי' דרבי' עד ‏ארבעים שנה.

‏והטעם, בסוד הכתוב ולא נחם אלקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו ‏מצרימה, כי על שדמות פלישתים יראו העם עצמות חללי מ' אלף חלוצי צבא מבני אפרים, שדלגו את הקץ ויצאו ממצרים, והרגום הפלישתים כי בטחו ברוב כחם וגבורתם, ולא נטלו צידה לדרך כנודע, וזה הכח גדול עד למאוד, כי התפלל משה הודיעני נא את דרכיך וכו', כי אין העבדות נרצה כלל להבורא ית', רק אם מדבק א"ע בדרכיו בסוד י"ג מדות של רחמים, שאז יודע לפני מי הוא עומד, ואין שום פגם נופל חלילה בבריאה, בסוד מכל מלאכתך דבר א' לא שכחת לא החסרת ולא העדפת, וז"ס דע את אלקי אביך ‏ועבדהו, כי מאן דלא ידע ציווי דמארי' האיך יעבוד ליה, אבל כשמטבילין אותו בי"ג נהרות דאפרסמונא דכיא, אז נכון לבו לעבוד וליחד הטהרה והקדושה באמונה שלימה כנרצה ממנו, אבל הפגם של גסי הרוח נורא עד מאוד, כמ"ש לולי כעס אויב אגור פן יאמרו ידינו רמה ולא הוי"ה פעל כל זאת ע"ש, ואמרו כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד, דהיינו הטהרה והקדושה סוד אני והו הושיעה נא, כי מטעם זה אסור ללמוד תורה למי שאינו הגון, והסוד, כי מוחין דאימא המו בסוד הוי' שעולה ונתמלא ב"וואו "סוד אל" הגדול, ואז הוא הוי' דס"ג, שב"ן עלה לס"ג, והוא אותיות גס שנוטל נקמה גדולה מגס רוח, וז"ס שלא נתגלה הקב"ה לאברהם עד שעמד בעשרה נסיונות, ואז יחד שמו עלי', כי זה כל החפץ של הקב"ה לראות עבדיו הולכים לפני', ואינם צריכים סעד לתומכם, בסוד המשל שאמרו כיון שנתקדשת לי זכית, מלך ואת מלכה כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך, והבן עד כמה ראוים להתעלות עובדי השם.

‏וז"ע ה' צבאות עמנו אלקי יעקב סלה פי', שעיקר חפץ הקב"ה שכל ‏זרע ישראל בני בחוניך יתעלו לבחי' אמונה שלימה כמעשה אבות, אבל צריכים לטבול מקודם בי"ג נהרות דא"ד (ר"ת – דא"ד – דאפרסמונא דכיא) בסוד יראת קונם נוגע בלבבם ממש, אבל טרם שיזכה האדם לבחי' זו צריך לבחון אותו אם יהי' נאמן בית, שלא ימאס אשת נעוריו כי סביביו נשערה מאוד, והקב"ה נוהג עמהם במדת הדין הגמור, אם לשבט ואם לארצויי, כי אז הוא מהצועקים ואינם נענים, כי במקום הזה צריכים להראות בנפשם ובעצמם שאינם צריכים שום סעד לתומכם, וע"כ מכין אותם הקב"ה בנסיונות וזיכוכים שהם צמצומים וחשכה גדולה, טרם יזכו לבא לבחי' הנ"ל, כדי שלא ימעדו אשוריהם במקום שאין משפט, ועי"ז שכבר רגילים ובחונים בכל מיני נסיונות, הרי אמונתם תקועה בלבם כיתד שלא תמוט, וזה סגולת הכח דיחוד החיורא בסומקא בסוד מי מדד בשעלו מים, ויעיד עלי' יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד‏: בסוד נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי, כי הוא הבכור, והבן, וז"ע אריכת הגלות להכין כלל ישראל לבחי' הנ"ל, שלא יהיו צריכים שום סעד לתומכם, ולכן טרם שנתגלה ספר הזוהר הגם שלא נשכחה החכמה מישראל אבל היו מועטים מאד כמ"ש רשב"י ראיתי בני עליה והם מועטים, והטעם שהי' נצרך אז לבא לבחי' הנ"ל יסורין גדולין ושקידות נפלאה עד שנגע לאחד או לשניים שבדור, כי לא גילה הקב"ה דרך לבאי סוד ה' שיוכלו להתערב עם קדושתם בין עובדים פשוטי עם, ובאותו רגע שזכה אדם למעלה בקודש, תיכף נעשה נבדל עד שבני דורו לא הבינו כלל ואתו, ומזה תדע שגם הם גילו הסודות, כי כל הברייתות והמשנות המה כלים להפנימיות ורזי תורה, ומכש"כ האגדה ומדרשות, אבל לא נתפשט לבני דורם, מפני שצורתם נבדל מהם, וזה שגילה יותר רשב"י  את ספר הזוהר ‏כי מתפשט יותר לפשוטי עם וקובע בהם אותו הבחי' הדרושה שלא יהא נצרך סעד לתומכו, ויוכשר בעצמו לעבוד עבודתו במקדש פנימה, כי זולת זה לית אותו ההשלמה המקוה לכלל ‏ישראל.

‏ואחרי' בא האר"י הקדוש וזכה ‏להתפשט בקדושתו הנפלאה בין פשוטי העם יותר מספר הזוהר וקודמי', ואחרי' בא בעש"ט הקדוש שכ"כ פשט צורתו להתדמות לפשוטי עם עד שהתערב בקדושתו בינהם ובתוכם ממש, שבכח הזה הי' מעמיד תלמידים הרבה בבחי' עצמו הנ"ל, והי' יכול ללמוד עמהם התורה בסוד יחוד ברכה קדושה כנ"ל, כי בנקל הי' משלימם שלא יהיו צריכים סעד לתומכם כנ"ל, ואחרי' מתאמצים תלמידי' כ"א באופנים יותר קרובים לפשטיות, ומזה תבין שעד הבעש"ט הי' עובדי השם נצרכים לתעניתים וסגופים מאד נוראים, כעין ר' זירא שגרם תנורא ובדק בי' ונחרך שוקי', ויסורי רבי וכאבי', ומבעש"ט והלאה בטלו הסיגופים ומהרבי ר' מלך והלאה בטלו אפי' התעניתים (‏- רבי ר' מלך – הרה"ק רבי אלימלך מליזנסק זי"ע), ומיהודי הק' בטל הדקדוק הנורא בגדרים וסיגים שהי' נצרך עד אז לבאי סוד ה', שכ"ז הוא שהיו ממציאים א"ע לפשוטים בכל דור יותר, והפשוטים אינם צריכים לצמצומים שהי' נשלמים לבחי' הנ"ל ביגיעה גדולה וארוכה, אלא נסמכים על קדושת העובדי השם שע"י כן עבודתם והכנתם בנקל, וזה טענת מיכל בת שאול לדוד המלך הגלות נגלה היום מלך ישראל לעיני אמהות עבדי' כאחד הריקים, דהיינו שלא הבינה אותו, על מה ולמה מקיל בעצמו להתפשט מלבושי גדלות ולהתלבש בלבושי קטנות להשתוות לפשוטי עם, לפזז ולכרכר כמנהג הפשוטים. וזה שהשיב לה ונקלותי' עוד מזאת, המעט בעיניך שהושיבני ה' על כסא וכו', דהיינו כי לא בחר בי להשתלם בעצמי, כי צריך להגיע ולהביא ‏השלימות אל כל ישראל. 

‏וז"ע  ה' צבאות עמנו אלקי יעקב ‏סלה פי', שהגם שכל צבא מעלה שורה עמנו, אבל אנו דביקים דייקא באלקי יעקב סלה בסוד מי יקום יעקב כי קטן הוא, כי רק זה רוצה ה', ‏כי ברוב עם הדרת מלך, והבן.

‏ולכן בשעה שהם מתפללים עם הצבור ‏המה מקצרים, להראות שמעורבים המה עמהם ולא נבדלים, שבזה ממשיכים עליהם קדושה כמותם, בהיות עושים כמעשיהם, וזה בין בסתר ובין בגלוי, מפני שמעשי הצדיקים בסתר הקב"ה מגלה על פניהם בגלוי, ואז לא יוכלו התלמידים לשתות מהם, כי יאמרו מי הוא שיבא אחרי' להתדמות אלי', כי רק בו בחר ה', בהיות נתן לו נשמה נבחרת מכל העם, ולכן גם בינם לבין עצמם מוכרחים להתדבק באלקי יעקב סלה, כדי להמתיק היסורין והאריכות מבני יעקב, אלא בקדושתם הנשאה יקבעו האמונה שלימה תקועה בלבותם כיתד שלא תמוט, כדי לזכותם למצוא חן בעיני ה' ויקבץ כל נדחי ישראל, ויקוים בנו כלנו ונפלנו אני מעמך, כי ישרה השם ית' וית' בלבות כלנו, ונזכה לגמר התיקון.