תוכן

כ"א טבת תש"א
"שמעון ולוי אחים וכו', ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מ"ט ה'–ז').
להבין מה ענין ארור שאמר להם יעקב אע"ה לברכה שברכם, הלא ארור הוא מהופך "מברכה"!? בכל זאת מסיימת התורה – "וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם", נראה מזה שכל מה שאמר להם הוא בכלל ברכה. ולהבין זה נקדים ענין האדם – למה נקרא עולם קטן? כי הלא ידוע שכל הכוחות הנמצאים מדומם עד כל מיני החי נמצאים בהאדם, רק שכל הכוחות והמידות הרעות הנמצאים בהנבראים הם כבושים תחת הכוחות הנפשיים המיוחדים להאדם לבדו. מה שאין לו לשום נברא. לכן האדם יכול לכבוש ולכסות על כח אחד מן הכוחות, עד כדי כך שלא יהיה ניכר שנמצא בו הכח הזה, מה שאין כן לשום חיה ובהמה. למשל, כח הרציחה שנמצא בנחש רק לנקום נקם, בלי שום הנאה אחרת. הנחש – אין בכוחו לכבוש את תאותו לבלי לנקום, והאדם – כן יכול, אף שנמצא בו הכח הזה בזמן שרוצה להשתמש בו. וכמו כן אף שהשתמש בו פעם אחת, יכול אח"כ לכבוש את התאוה הזו. אמנם ישנו הבדל בין אם השתמש בו פ"א, לבין שלא השתמש בכח אפילו פ"א. אם לא השתמש בהכח אפילו פ"א, אז הכח הוא מכוסה בגדר שינה, שאפי' הוא עצמו כמה פעמים אינו מרגיש את מציאות הכח הזה אצלו. מה שאין כן אם השתמש כבר פ"א בהכח הזה, אז הכח כבר מתעורר מעצמו, והאדם צריך לעשות פעולה לכבוש אותו. ובכדי שהכח לא יתפרץ מתחת המכבש בשום זמן מהזמנים, אז צריך האדם לעורר את הכח בכל שיעורו, ולכבשו בלי להוציאו לפועל. כמו שכתב הרמב"ם בשמונה פרקים: מי שטבעו מושך לקצה אחד המידות. צריך להתרחק לקצה ההפכי של המדה ההיא ויתרגל כך, עד שישאר עומד בדרך הממוצע.
וזהו שמלמדנו התורה דעת – שיעקב אע"ה אמר ל"שמעון ולוי אחים" – בעצה אחת בהריגת עיר שכם, לנקום נקמת אחותם דינה. אף שבמעשה שכם ובנקמתם לא חטאו כלום, רק שנעשה "כלי חמס מכרותיהם" – שהכח הזה התפתח אצלם, ולא יכלו לכבוש אותו שוב שלא יבוא לידי התפרצות. עד כדי כך "כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור" – זה יוסף שאמרו "לכו ונהרגנו" וכו' כמו שכתב רש"י ע"ה. לכן בכדי לברך אותם שיתפתח המכבש – שיוכלו לכבוש את הכח הזה עד כדי שיהיה "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" – שלא יתפרץ שוב שלא במקום קדוש. ע"כ "אחלקם ביעקב" – שיהיו מלמדי תינוקות. והיות שאין הקפדן מלמד, והתינוקות ימררו אצלם הכח הקפדנות והנקם בכל תקפו, והם יכבשו אותו. ואז כבר יהיו בטוחים שהכח הזה ירצע אל אדוניו לבל יתפרץ מאליו. ולשבט לוי אמר: "אפיצם בישראל" – לחזר על הגרנות לקבל שכרם חלף עבודתם באוהל מועד, אף שמן הראוי שהם עובדים באהל מועד באמונה, צריכים הבורגנים והבעלי שדות מישראל להביא להם שכרם בבית בכבוד ולא שיצטרכו לחזר על הגרנות – זה יעורר להם כח הנקם, ובכל זאת יכבשו אותו כנ"ל.