תוכן

כי זה ידוע, שההעדר קודם להוי', כי אין אור בלא כלי. לכן, מקודם צריך להיות ערב, ואח"כ בוקר, ושניהם הם יום אחד. כי אם לא מרגיש חסרון, אין לו הצורך ללכת להמשיך את המילוי.
וזהו דוקא בששת ימי המעשה, שיש אתערותא דלתתא, אז מוכרח להיות מקודם חשך, כי אחרת לא ימשיך את המילוי. לכן כתוב בששת ימי המעשה "ויהי ערב" וכו'.
משא"כ בשבת, שהיא אתערותא דלעילא, לכן אינו צריך להרגיש בחי' ערב מקודם בכדי שימשיך המילוי, כי שבת היא בחי' המשכה של מעלה, בלא סיוע של התחתון. לכן נאמר "יום השביעי", כי בשבת הן האור והן הכלי באים מלמעלה.