תוכן

תש"ב
[רבי חייא בר אבא חלש (חלה) על לגביה (נכנס אצלו) רבי יוחנן אמר ליה:] חביבין עליך יסורים? אמר ליה: לא הן ולא שכרן וכו', חזייה דהוא קא בכי אמר ליה: אמאי קא בכית? אמר ליה: להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא. [ראהו שהוא בוכה אמר לו: מדוע אתה בוכה?, אמר לו: אני בוכה על היופי שלך, שהיה רבי יוחנן אדם יפה ביותר, שעתיד לבלות בעפר. (ברכות ה' ע"ב)] דהנה עיקר היסורים הם במקום שלמעלה מהדעת, ושיעור היסורים תלוי בשיעור שהוא בסתירה לדעת, וזה נק' בחי' אמונה למעלה מהדעת, ומעבודה זו יש נחת רוח להשי"ת. נמצא שהשכר הוא, שע"י עבודה זו יצמח נ"ר ליוצרו. אבל בין הזמנים, דהיינו מטרם שיכול להתגבר ולהצדיק את השגחתו ית', נמצאת שכינתא בעפרא, דהיינו, שהעבודה בבחי' אמונה הנקראת בחי' השכינה הקדושה היא בגלותא, היינו בבחי' ביטול כעפרא. וע"ז אמר: "לא הן ולא שכרן", היינו, שאינו יכול לסבול את הזמן של בינתים. וזה שהשיב לו, על דא ודאי קא בכית. [ובכו תרוויהו (על זה ודאי יש לבכות, ובכו שניהם)].