תוכן

תש"ד
הזוהר הקדוש אומר: "איהו שוכן ואיהי שכינה" [הוא שוכן והיא שכינה], ויש לפרש דבריו. ידוע דלגבי האור העליון אומרים שאין שום שינוי, כמו שנאמר "אני הוי"ה לא שניתי", וכל השמות והכנויים הוא רק בערך הכלים, שהוא בחינת הרצון לקבל הכלול במלכות, שהיא שורש הבריאה, ומשם משתלשל עד לעולם הזה לנבראים. וכל הבחינות האלו, החל ממלכות שהיא שורש בריאת העולמות, עד הנבראים, נקראות בשם שכינה. שהתיקון הכללי הוא, שהאור העליון יאיר בהם בתכלית השלימות. והאור המאיר בהכלים נקרא בשם שוכן, והכלים נקראים בשם כללי-שכינה. כלומר שהאור שוכן בתוך שכינה. זאת אומרת שהאור נקרא שוכן, מטעם שהוא שוכן בתוך הכלים, היינו שכללות הכלים נקראים בשם שכינה.
ומטרם שהאור מאיר בהם בתכלית השלימות, אז מכנים הזמן הזה בשם זמן של תיקונים, היינו שאנו עושים תיקונים, בכדי שהאור יאיר בהם בשלימות. ועד אז נקרא המצב הזה בשם שכינתא בגלותא, כלומר שבעולמות העליונים אין עדיין השלימות. ולמטה בעולם הזה הוא מצב שצריך לשרות אור העליון בתוך הרצון לקבל, שהתיקון הזה הוא בחינת מקבל בעל מנת להשפיע. ובינתיים הרצון לקבל ממולא עם דברים שפלים ושטותיים, שאין נותנים מקום שיהיה שם מגולה שם כבוד שמים. ז"א במקום שהלב צריך להיות משכן לאור ה', נעשה הלב מקום לפסולת וטינופת, היינו שהשפלות לקחה את כל הלב. וזה נקרא שכינתא בעפרא, זאת אומרת שהיא מושפלת עד לעפר, וכל אחד ואחד מואס בדברים של קדושה, ואין שום רצון וחשק להרים אותה מהעפר, אלא שבוחרים בדברים שפלים. שזה גורם צער השכינה, בזה שלא נותנים לה מקום בלב שיהא משכן לאור ה'.