תוכן

"איהו שוכן, ואיהי שכינה".
זה ידוע דלגבי האור העליון, כתוב: "אני הוי"ה לא שָׁניתי". וכל השמות והכינויים הוא רק בחשבון המקבלים, שהוא הרצון לקבל הכלול במלכות שהיא שורש הבריאה, ומשתלשל ויורד עד לעולם הזה לנבראים. וכל הבחינות האלו, החל משורש בריאת העולמות, עד הנבראים נקרא בשם שכינה, שהתיקון הכללי הוא שהאור העליון יאיר בהם בתכלית השלמות. ואז האור נקרא בשם שוכן, והכלים נקראים בשם כללי שכינה. שהשוכן הוא בתוך השכינה. ז"א על שם האור ששוכן בתוך הכלים, וכללות הכלים נקראים בשם שכינה.
וטרם שהאור מאיר בהם בתכלית השלמות, אנו מכנים להזמן הזה בשם זמן של התיקונים, שעושים תיקונים שהאור יאיר בשלמות. ועד אז נקרא "שכינתא בגלותא", היינו שבעולמות העליונים אין עדיין השלמות, ולמטה בעולם הזה במקום שצריך להשראת אור העליון בתוך הרצון לקבל, אזי הרצון לקבל הזה ממולא עם דברים שטותיים ושפלים, שאין נותנים מקום לכבוד שמים, שיהיה שם מגולה. ובמקום שהלב צריך להיות משכן לאור ה', הוא מקום לטינופת. נמצא שהשכינה בעפרא, ז"א שהיא מושפלת עד לעפר, שכל אחד ואחד מואס בדברים שבקדושה, ומשפילים עד לעפר, ואין שום רצון וחשק להרימם מהעפר, אלא שבוחרים בדברים המטונפים. נמצא שיש צער להשכינה במה שלא נותנים לה מקום שישרה בתוכה אור העליון.