תוכן

מנחם אב תשל"ג

א) היות שהאדם נולד מבחי"ד, שהיא מבחי' חלל פנוי, שכוונתה לקבל עמ"נ לקבל, ואם היה נשאר כך רק משורש זה, אז לא היתה שום מציאות להפוך אותה בעמ"נ להשפיע, לכן כשמתערבת בו גם בחי' השפעה, שהיא מדת הרחמים, עי"ז שיש לו הסגולה של תו"מ בעמ"נ להשפיע, שיוכל להפוך אותו.
וי"ל זה, כי אנו רואים כי מטבע האדם שהוא מושקע בתאוות עוה"ז, ולפעמים יש לו התעוררות והוא חושק אז להגיע לדבקות בה'. ואז אנו רואים, בזמן ההתעוררות שאין לו שום עבודה לצאת מגשמיות, וכל מחשבתו ורצונו הוא רק רוחניות. וכשיורד ממדרגתו הוא חוזר לסורו, היינו לחשוב רק מדברים גשמיים.
אפשר לומר כי בזמן שאצלו מגולה הבחי"ד, היינו שהוא מתאווה לאיזו תאוה, הוא לא יכול להתגבר על הרל"ק מטעם טבעו. וכשמתעוררת אצלו מדת הרחמים שבו, שהיא בחי' כח השפעה, אז ג"כ אין לו בחירה, אלא שהוא שואף לרוחניות. וכשמתעוררת אצלו אח"כ בחי"ד, הוא חוזר לסורו. לכן אנו רואים, שכשהאדם נמצא בזמן הנפילה, היינו תחת שליטת הרל"ק, אין לו בחירה. וכשפועלת בחי' הרצון להשפיע שבו, אז לא צריך לבחירה.
נמצא לפי"ז שכל הבחירה אצלו היא לבחור מי יהיה השולט: או בחי' הדין שבו, או מדת הרחמים שבו. אבל ויכוחים וסברות ושכליות א"א לנצח בזמן שליטת מדת הדין אצלו. נמצא שאין לאדם לעשות שום דבר רק להתחבר לספרים וסופרים שעוסקים ברצון להשפיע, שאז מתעוררת אצלו מדת הרחמים שבו, ואז ממילא הוא יחשוק לרוחניות בלי שום התאמצות. זאת אומרת, שעיקר העבודה יכולה להיות בזמן שאין אף אחד שולט. אז יש לו הבחירה לבחור במי שיהי' השולט.