תוכן

ענין שיתוף מדה"ד ברחמים שעי"ז נעשה התחתון ראוי למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון.
זה ידוע דעיקר עבודה היא הבחירה, היינו ובחרת בחיים, שהי' דביקות, שהיא בחי' לשמה, שעי"ז זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעי"ז נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון.
ואח"כ המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון כך אין חיות במדות העליונות. היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות.
ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל ההסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם א"ע לטובת התחתון. וזה נק' ישראל שגלו שכינה עמהם, שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות.
ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוציא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער ע"ז שהעליון הוצרך להסתיר א"ע, ובשביל זה יש מקום להתחתון לעלות לה"ר, שזה בחי' העלית מ"ן שהתחתון מעלה. ועי"ז העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עלי' היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ, שהעליון יכול לגלות. א"כ כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגו"ע דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.
נמצא שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון עי"ז עצמו נתגדל התחתון. אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצאת גדלות בהעליון, נעשית מחלוקת בין ימין לשמאל, היינו בין בחי' אמונה לידיעה. אבל העליון ג"כ נתמעט אח"כ ע"י התחתון הנבחן למסך דחיריק. היינו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליון, שהתחתון לא יקבל אלא בחי' ידיעה לפי ערך האמונה ולא יותר מזה, נבחן זה שהתחתון מצמצם את הקו שמאל דעליון, היינו שהתחתון הוא הגורם.
ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחי' ידיעה ואמונה גם יחד. וזה נק' ג' קוין, שדוקא באופן כזה התחתון מקבל את השלימות.