תוכן

מדרש תנחומא, תבא: היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות. זה שאמר הכתוב, בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו. והלא כריעה בכלל השתחויה, והשתחויה בכלל כריעה. ומה רוצה לומר, נשתחוה נכרעה נברכה.
אלא צפה משה ברוה"ק וראה, שבית המקדש עתיד להיחרב, והבכורים עתידין ליפסק עמד, והתקין לישראל, שיהיו מתפללים שלשה פעמים ביום, לפי שחביבה תפילה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקורבנות, שכך כתוב, תיכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב.
ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך. הרי הכתוב מזהיר לישראל ואומר להם: בשעה שאתם מתפללים לפני הקב"ה, לא יהיה לכם שתי לבבות, אחד לפני הקב"ה ואחד לדברים אחרים.
ויש להקשות: איך זה אפשר אם האדם עוסק בפרנסה ובמסחר, אם כן הראש שלו מלא מהרבה מחשבות, איך זה אפשרי, שיהיה בידו להתפנות לכמה זמן מכל המחשבות, שהוא עסוק בהם?
אלא שכל עם ישראל הוא כגוף אחד. וכמו שיש בהגוף הראש, וידים, ורגלים, שלכל אחד תפקיד מיוחד, ובכל זאת מה שהראש חושב, דהיינו אם יש בראש חשבונות טובות, אזי כל האברים הם בשמחה. ואם לאו היינו אם הראש בדאגות, אז המצב רוח משבר את כל האברים, כמו שנאמר וישא יעקב את רגליו.
וזהו כמו שותפות: אם כל אחד ממלא את תפקידו, אזי כולם ששים ושמחים, כמו שכתוב, אשר ברא אלוקים לעשות, שבלי יגיעה אין שום דבר.
לכן הבעל הולך ומתייגע ומביא כסף, ואישתו לוקחת את הכסף, ומתייגעת בזה, שהיא הולכת וקונה מה שצריכים, ומבשלת ודואגת, שהמאכל יהיה בטוב טעם. ואזי שניהם ששים ושמחים. אם האשה מבשלת בטעם טוב, יש לו תאבון לאכול, ואזי יש לבעל כח ללכת לעסוק ולהביא את כסף.
וכמו כן, אם הרגלים הולכים לרחוב והידיים קונים ונותנים את המזונות למוח, אזי יש כח למוח לחשוב.
כמו שעם ישראל הם גוף אחד, אם אלה שעוסקים בסחורה ומתייגעים ותומכים בתלמידי חכמים, הנקראים ראשי העדה, אזי התלמידי חכמים משפיעים את התענוג, במה שהם התייגעו כל היום והשיגו את הטעם בתורה ובמצוות - את הטעם הזה הם יכולים להשפיע לאלו בזמן שעוסקים בתפילה, שירגישו את טעם התפילה. וממילא במקום שיש תענוג הגוף מורגל להתפנות ממחשבות אחרות.