תוכן

וירא תשכ"ד
כפר יבנה
ענין שאברהם הלך לשאול עצה על המילה - מבואר בשפתי חכמים (אות ג), דמשום זה נטל אברהם עצה, לפי שהיה סבור, ודאי יתנו לו עצה שלא ימול, ואעפ"כ ימול את עצמו, ואז יהיה שכרו יותר גדול. עכ"ל בשם הרא"ם.
ויש לנו לפרש על דרך זה, דאברהם ראה, היות שיש לו מצוה שיכול לקיים רק פעם אחת בחייו, היינו שיכול לתת יגיעה על מצוה זו רק פעם אחת. לכן עלה בדעתו עצה, שישאל לחבריו, ואם הם יתנגדו לו, אז יהיה לו יגיעה גדולה בכדי להתגבר עליהם, ו"לפום צערא אגרא". ובשביל זה הכניס את עצמו לנסיון, בכדי לקבל שכר.
אנו רואים מזה, שכל כך חביב היה לו לעשות רצון ה', שהיה כדאי לו להכניס את עצמו בנסיון, רק מטעם שהבין שלעשות רצון ה' צריך להיות עם כח התגברות.
ומשום זה, אנו, שאין אנחנו צריכים להכניס את עצמנו לנסיונות, אלא שזה ענין יום יומי שהעולם והסביבה מתנגדים לעבודת ה', אנחנו צריכים להתגבר עליהם ולא להסתכל על מה שהם אומרים, ולהבין שזה לטובתינו, שהוא בכדי שנקבל שכר על זה.
ובזמן שבאה איזו התנגדות להעבודה, אזי צריכים להיות בשמחה, משום שרק עכשיו יהיה מקום להרויח שכר מרובה. כמו שהאדם הוא בשמחה בזמן שהוא רואה שיהיה לו הרבה להרויח ואין הוא מסתכל על היגיעה אלא רק על השכר, כמו כן אנו צריכים להתגבר בתורה ומצוות, ובזמן שיהיה לנו הפרעות, יהיה לנו שמחה מזה, מטעם שניתנה לנו הזדמנות להרויח הרבה שכר.
וכמו כן בצדקה, צריכים להתגבר יותר מכפי שהסביבה מחייבת, אלא כל אחד ואחד יתן יותר מכפי כוחו, שאז הוא בבחינת התגברות.