תוכן

השאלה, כשאומרים רצונו להטיב לנבראיו, וכשהנבראים מקבלים את הטבתו, א"כ הנתמלא רצונו, היינו שהוא מקבל הנאה מזה שהוא משפיע. והרי יש לנו כלל שהבורא הוא רק משפיע ולא מקבל ח"ו. א"כ איך עולים ב' הפירושים בקנה אחד.
ואמנם אותה הקושיא יש לשאול על האדם בעצמו: איך האדם, שתכונתו היא מקבל, תהיה לו היכולת להפוך את הכלי קבלה על כלי השפעה. הרי אפילו כשהוא משפיע, מוכרחים לומר שיש לו הנאה מכך, אחרת לא היה משפיע, כי בלי תמורה, אין אנו יכולים להבין שנעשה משהו.
כי מי שיש לו קצת שכל, כבר אינו מסוגל לעשות מעשה כלשהו, אם לא תצמח לו תמורה. אלא, שלולא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שזהו מעשה ניסים למעלה מהדעת, שזה ניתן רק במתנה מה'. ולגבי הבורא אין אנו מסוגלים להבין שיש מציאות השפעה בלי קבלה, שזה למעלה משכלנו, היות שהשורש שלנו הוא קבלה.
כולם שואלים: כשאומרים רצונו להטיב לנבראיו, וכשהנבראים מקבלים את הטבתו אם כן שנתמלא את רצונו, היינו שהוא מקבל הנאה מזה שהוא משפיע, אם כן הלא יש לנו כלל, שהבורא הוא רק משפיע ולא מקבל ח"ו, אם כן איך עולים ב' פירושים בקנה אחד.
ויש לומר אותו הקושיא, יש לשאול על האדם בעצמו: איך האדם, שתכונתו היא מקבל שיהיה לו היכולת להפוך את הכלי קבלה על כלי השפעה? הלא אפילו כשהוא משפיע, מוכרחים לומר שיש לו הנאה מזה שהוא משפיע, אחרת לא היה משפיע. כי בלי תמורה אין אנו יכולים להבין שנעשה משהו. כי מי שיש לו קצת שכל, כבר אינו מסוגל לעשות איזה מעשה, אם לא יצמח לו תמורה.
אלא שהתירוץ: לולא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו. שזהו מעשה ניסים למעלה מהדעת, שזה ניתן רק מתנה מה'. על אחת כמה וכמה לגבי הבורא אין אנו מסוגלים להבין שיש מציאות השפעה בלי קבלה, שזה למעלה משכלנו, היות שהשורש שלנו הוא קבלה.