תוכן

שיחה תשי"ד
אמר: כי עיקר הוא אהבה, גדול מיראה, כי מעלתם של ישראל בזמן מתן תורה היתה כל כך גדולה עד שפסקה זוהמתן, והיתה בהם חרות ממלאך המות, ובכל זאת השמחה לא היתה שלמה כמו באדר, שאז: מרבין בשמחה. והטעם – מפני שאז בזמן מתן תורה היתה תשובה מיראה, "כפה עליהם הר כגיגית", ​אבל כאן אצל מרדכי והמן היתה מאהבה, הדר ​קבלו וקיימו "באהבה" מה שקבלו קודם מיראה, הדר קבלו וקיימו באהבה שנית עכשיו, ולפיכך הריבוי שמחה, כי "באהבה" הרבוי רצוי, ואין מפריע כמו מיראה, ולפיכך ​באדר "מרבין" בשמחה, משנכנס אדר – אדרת – מרבין בשמחה, ע"י שהיה הענין והתיקון של "אדר" שפירושו "אדרת", היינו כניסת היוד לאור ונעשה אויר – דינים דמעוט דקטנות דימין, ששם יוצאים שערות שנקרא אדר – אדרת שער (לנקד צירה קמץ), שהודות לו יש ג' קוין גם בז"ת, וקו אמצעי גם בנהי"ם.
וענין דרבוי שמחה הוא בגלל זה, בגלל האדרת, כי עד שהיה ענין האדרת- היה הלעומת שוה בסכויו להקדושה, כי "זה לעומת זה עשה אלקים", ולפיכך המן (שהיה מכשף גדול) וחשב ומצא כי דוקא באדר יש לו סיכויים לנצח את ישראל, ולפיכך בחר בחודש אדר. וזה שאמרו: למה בני ישראל נתחייבו בזמן מרדכי כליה? וענו ואמרו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, והמן פתה אותם שיהנו מסעודה זו, והוא חשב שהיהודים שבאותו דור יטעו מטעם דלא ידעו, ויהנו כמחשבתו הרעה ויתחייבו ח"ו כלייה, ולפיכך בחר בחודש אדר שהוא החודש שנים עשר, כיון שבמקום הזה תלוי כל הבירור, אם לקדושה אם לס"א, זאת אומרת: אם מקבלים השערות רק כאמצעי להגדלת הימין ולא לתועלתו הפרטית – מנצחת הקדושה. ואם ח"ו כמטרה, אזי הס"א. וזהו הפיל פור, אם משמשים השערות רק כאמצעי ומתווך לבירור ולהעדפת הימין על השמאל - מנצחת הקדושה, היינו שנאחזים בדינים באהבה כדי על ידי כך לזה(כ)ות לאמצעי ולדבקות מפאת דחיית השמאל, ומכיון שאין עצה אחרת נאחזים בדינים, בשערות, השערות האלו רצויים, וזוהי כל מטרת הבריאה. וזה ג"כ מה שאמרה רבקה אמנו: "אם כן למה זה אנוכי", אצל "ויתרוצצו הבנים בקרבה", כיון שראתה ששתי הרצונות ניתנים מלמעלה, אם כן למה אנכי-הקדושה-זה המיעוט רק בו"ק, "ותלך לדרוש את ה'. שני גוים בבטנך ורב יעבוד צעיר", מאן דרב איהו זעיר, ומאן דזעיר איהו רב, כי היא חשבה כי האמצעי יסבול, לא השיגה מדרגתו של יצחק.