הנה בראש השנה נעשה הדין, וס"ז כי כיון שבו נברא העולם - הבנין של נוק' חוזר ומתחדש1. והנה זה הבנין צריך להעשות כפי מעשי התחתונים, כי נוק' היא שרש כל התחתונים, ולכן צריך לראות איך להתנהג השרשים עם ענפיהם, אם לקרב אותם - זהו החיים, אם לדחות אותם ח"ו - אז מתים ב"מ, או להשפיע להם בריוח- וזהו העושר, או בדוחק - זה העוני ח"ו. וכן כל שאר הדברים על דרך זה, צריך לקבוע בר"ה, לראות איך תתנהג נוק' בהנהגת העולם באותה השנה, וזהו כללות ענין הדין. על כן חוזר הקב"ה לבדוק בני אדם בכל שנה, לראות איך לבנות זה הבנין. לכן בעשרת ימי התשובה שהבנין הולך ונעשה, על כן הפתח פתוח לכל, והתשובה מצלחת, כיון שעדיין הבנין אינו נשלם, יותר בנקל גם כן משאר הזמנים, כיון שאו"א הם הבונים הבנין, על כן אורם שולט באותו הזמן בסוד תשובה הבא מאימא. ואחר יוה"כ שהבנין נשלם כבר - אין עוד תקוה אלא בדוחק; ואעפ"כ עד מוסף שמיני עצרת יש תקנה. אבל משם ואילך אין תקנה עוד, כי כבר נקבע ונמסרו הפתקין ליד המשרתים לפעול.
ואפרש לך ענין ר"ה בכל פרטיו, כפי הפעולות הנעשות למטה המעוררות כנגדם למעלה. הנה בר"ה נברא אדם, שהוא יום ו' לבריאת העולם, וכשנברא, זו"ן למעלה היו אב"א. וכשבא הוא והתפלל - חזרו פב"פ, כי הזיווג שנזדווגו זו"ן לעשות אדם וחוה למטה, היה לפי מציאותם למעלה באו"א ששם היו פב"פ, אבל לא לפי מציאותם למטה ששם היו בסוד אב"א. וזה מוכרח מב' טעמים: א - שכיון שהוצרכה תפלתו של אדם להביאם פב"פ, אם כן היו אב"א; ועוד, כי כבר אנו יודעים שאדם וחוה נבראו אב"א, ואחר כך ננסרו, וזה היה ביום בריאתו, שהוא יום ראשון של ר"ה, וזה אי אפשר להיות לפי מציאות זו"ן למטה, כי לא היה צריך להיות ננסר אדם וחוה אלא מחציין ולמעלן2, כי כן ביום ראשון של ר"ה ננסרין ז"א מחציו ולמעלה, ונמצאת לאה מנוסרת, כמו שאפרש בסדר התפלה בס"ד, וכיון שאנו רואים שאדם ננסר כולו, אם כן צריך לומר שהדברים שנעשו היו לפי מציאות זו"ן למעלה באו"א.
ונמצא שכשבא אדם חזרו פב"פ, אבל לא נשלם תיקונם עד הערב. וזה כי ביום ראשון לא יש נסירה אלא ללאה, וביום הב' לרחל. ועל כן הקב"ה אסר עליו הזיווג עם אשתו, כי היה רוצה שימתין עד יום הב', שאז התיקון היה נשלם למעלה. ולפי שבלילה היה שבת, שבה יש זיווג יעקב ורחל, כמו בשחרית של כל יום כנ"ל, על כן היה די להמתין עד הלילה. וכיון שלא המתין - קלקל, וגרם ב' קלקולים: א' - שמה שהיה צריך ליתקן ביום אחד, זהו נסירת רחל והבאתה אל הזיווג, הוצרך להתעכב עד ש"ע, כי כיון שנתקלקל הדבר לא היה די גם כן3 לנסור אותה, כי צריך כמה מיתוקים אחרים עד היותה מוכנת לזיווג. והקלקול הב' שעשה, הוא קשה מן הראשון - שתיקון העולם להביאו אל המנוחה השלימה והנצחית, שהיה צריך ליתקן בבת אחת, אם לא היה חוטא, עכשיו שחטא, והס"א לקחה כח, צריכים כל השיתא אלפי שנין לתקן כל הקלקולים.
ונחזור לענינינו, נמצא שלאה שנסירתה היתה קודם החטא של אדה"ר - נעשית ביום אחד, אבל רחל שנסירתה היתה אחר החטא, צריך כ"ב ימים עד שמיני העצרת. כן הוא בכל שנה בסוד: "והימים האלה נזכרים ונעשים", כי בבוא ר"ה - זו"ן חוזרים אב"א, כמו שהיו בזמן בריאת העולם, וצריך לנסור אותם להביאם פב"פ. וביום ראשון לאה ננסרת כולה, כמו שהיה באותו הזמן. אבל לנסירת רחל צריך כ"כ תיקונים עד מוסף דש"ע, כמו שאפרש פרטיותם בס"ד.
1 ראה אוצרות רמח"ל עמ' קיט. ולהלן קפ"ג. ובתפלה לער"ה על הקברות (להלן בנספחים).
2 ראה עוד בענין זה, אדיר במרום עמ' תג.
3 ר"ל: רק.