תוכן

יבמות ס"ג ע"א: אמר רבי אלעזר, כל אדם, שאין לו קרקע, אינו אדם, שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. ויש לשאול:
א) מאי הראיה שכל אדם מוכרח להיות לו קרקע. מהפשטות משמע, שבני האדם יחיו על הארץ לא בשמים.
ב) הלא אנו רואים, שיש לנו הרבה גדולי תורה, שאין להם קרקע, ואין אנו רואים שישפיע להם על שלימותם, עד שנאמר עליהם, שאינם מסוג בני אדם.
ובאותו דף אמר רבי אלעזר עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, שנאמר וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט על הים כל חובלי ים על הארץ יעמודו.
משמע מכאן, שענין לעמוד על הקרקע זהו דבר חשוב מאוד, כמו שאמר, עתידים, וכמו כן אמר, כי מי שאין לו קרקע אינו אדם משמע שזהו דבר חשוב לעמוד על הקרקע, ואחר כך הוא סותר את דבריו ואמר, אין לך אומנות פחותה מן הקרקע, שנא' וירדו, מאניותיהם.
להבין את כל הנ"ל צריך להבין מהו פרוש אדם ומהו קרקע.
הנה אדם רשב"י אמר (יבמות ס' ע"ב): קברי עכו"ם אינם מטמאין באוהל, שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין עכו"ם קרויין אדם.
אנו רואים, בזמן שרוצים לציין את העם, הנבחר הוא מכנה אותם בשם אדם, וכמו כן הפסוק בקהלת, סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם. ואחז"ל, כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, משמע מזה, שהאדם הינו ירא שמים.
ענין קרקע (בברכות ל"ג ע"ב): אמר רבי חנינא, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר מה ה' וכו', משמע שרק יראת שמים, שהיא דבר קטן, נתן לבני אדם. ושאר דברים, כגון תורה, הוא דבר גדול, מוכרח להיות בידי שמים. והגמרא, שדוקא לגבי משה היא מלתא זוטרתא, אבל לגבי אחר הוא דבר גדול. אם כן מדוע זהו בידי אדם ולא בידי שמים, כמו שאר דברים שהוא תורה?
וזה אפשר להבין לפי הפירוש, השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם.
שמים נקרא בחינת תורה והארץ נקראת בחינת ארציות, שארץ מלשון רצון. ארץ חפץ, היינו הרצוניות של הארציות - זה ניתן לאדם לתקן. היינו, שהאדם צריך לעשות בחירה. אבל תורה משמים דא מזכי ליה, כשחז"ל מגלים לו רזי תורה. וזה פרוש והארץ, היינו הארציות, נתן לבני אדם, שעל ידי זה נעשים בחינת אדם, היינו כי זה כל האדם, שהוא ירא שמים.
וזה שכתוב שעתידים, היינו שבסופו של דבר, כל האדם יזכו ליראת שמים, שנקרא קרקע. ונקרא קרקע, כי כל דבר הוא חשוב אצל אדם, היינו שיכול לצמוח מזה בחינת שלא לשמה. והתמורה שיקבל הוא מחשיב את העבודה. מה שאין כן ירא שמים מוכרח להיות רק לשמה, אחרת לא נקרא זה יראת שמים. ודבר זה, שאין מזה תועלת חומריות, אינה כל כך חשובה. לכן נקרא זה אומניות פחותה, שהיא עבודה בזויה אצל אנשים. לכן לא כאו"א רוצה לעבוד על זה.
אבל האדם העומד על הקרקע, היינו שיש לו יראת שמים, הוא נקרא אדם, אחרת לא נקרא בחינת אתם קרויים אדם. מי שאין לו קרקע, היינו שאינו עובד על הארציות שלו, היינו התאות שלו, אינו נקרא עדיין בחינת אדם.