תוכן

תש"א
... אין שם יכולת שיהיו יכולין לעמוד בה, כיון שהיא בסתירה. שז"ס ה-ם' דצלם, כשה-ם' עושה צל, שאין יכולים לראות שום דבר כמו שהוא באמת, אלא שרואין הכל בבחי' אחורים, שז"ס "ואחוריה לחכמה". שאם באים לראות ולהשכיל עם בחי' חכמה ושכל, אזי רואים להיפך, בחי' אחורים לבד. ושם בזמן הזה צריכין רק להתגברות, להמשיך את האור דחסדים. וז"ס שכתוב שבינה דאו"י התגברה אחר אור דחסדים, שרק ע"י אור הדבקות לבד, בלי שום חשבון מציאות לעצמו, יכול אז להתקיים. ז"א שעד כמה שהוא נקי בשביל עצמו, בשיעור כזה הוא יכול לרומם את עצמו.
ואח"כ ע"י אור הדבקות באה לו בחי' חכמה, אבל היא מלובשת בז"ת דבינה הנק' בחי' ו"ק דמוחין. שענין ג"ר, הוא בחי' ידיעה גמורה, וענין ו"ק הוא בחי' אמונה, בחי' גופא דמלכא. לכן כשנמשכים המוחין, כי טבע האור המופיע הוא בלי שינויים וצורות, אלא לפי הכלים שהוכנו מראש כך האור מאיר בהם, לכן נאמר שהאור מאיר ב-לצ, היינו שהאור שהוא מקבל, הוא מקבל רק בכדי שיחזיק לו האמונה, ז"א שהאמונה תתגדל ותתרבה בו. נמצא מה שהוא מקבל הוא בחי' ו"ק, ז"ת דבינה.