חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

ענין פסח

תוכן

ברתא דמלכא בפסח איהו נפש השכלית ליל שמורים מצה שמורה. ורוח שמור לקבלי' איהי יו"ט, ואיהי יום שבת זכור ושמור בגין דאיהו אצילות ממלכות, בהסולם שמצה שמורה וליל שמורים נמשך מהמלכות. (צ"ו ד' כ"ג).
טעם שלא אוכלין מצות כל השנה. ומתרץ במשל למלך, שמינה שר שרק בזמן שממנין אותו הוא לובש בגדי שרד. וכן בכל שנה באותו זמן הוא לובש את בגדי השרד ולא יותר.
מצות הוא בחי' דינא קדישא, שהם מוחין דאחוריים ג"ר דיניקה. וה"ס מילה, היינו הגם שא"א להשתמש עם המוחין, ומ"מ זה עוזר ע"י הוצאת אח"פ דכלים מהקלי'. לכן זה מרומז למילה. ומצות הן בחי' מוחין דאחוריים, המאירים בזמן הגדלות, היינו שבזמן הגדלות, שיש להם מוחין דאו"א אזי אין המוחין דאחוריים בטלים, אלא להיפך, שכל בחי' חכמה, שבזמן הגדלות הוא מבחי' זו.
ואעפ"י שבליל פסח לא היו רק מילה ולא פריעה, וגדלות נק' בחי' פריעה. ואיך אפשר להיות בחי' גדלות בליל פסח. ה) ומתרץ שענין פריעה, היינו אתערותא דלתתא, והגדלות דליל פסח הי' מצד אתערותא דלעילא. בהסולם (בא, מט).
שמירת המצות ה"ס שמירת הברית מילה כנ"ל (שם).
לחם עוני, מטעם שהוא אחורים וחסר חסדים. (שם).
צלי אש. ולאתהנאה בההוא ריחא, שהמצווה להנות מן הריח לכן אינו נאכל אלא על השובע, שאינו צריך עוד לאכול. (שם)
שחיטת בין הערביים, דהיינו בזמן שליטת הדין.
לבאר ענין חמץ ומצה.
א) מדוע נקרא מצה לחם עוני.
ב) מדוע העומר בא משעורים שהוא מאכל בהמה, ושתי לחם בא מחיטים שהוא מאכל אדם.
הנה אמרו (ר"ה טז.) בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן. ופירש"י בפסח על התבואה מדאמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואה שבשדות מינה ידעינן דבפסח נידונין על התבואה, על פירות האילן מדאמרה תורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שאברך לכם פירות האילן, וחטה עץ קריא רחמנא דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע, כמ"ד עץ שאכל אדה"ר חטה היתה.