תוכן

שמעתי תש"ג
זה ידוע שאין שום מציאות בלי מרגיש את המציאות. לכן כשאנו אומרים "נפש" דאצילות, זאת אומרת שמרגישין טעם כזה, שהשגת הטעם מכנים בשם נפש.
"עולם", היינו בחינת הכלל, שכל הנפשות יש להן אותה צורה, שמי שבא לבחינה זו מרגיש אותה השגה. בדוגמת עולם הזה, כמו שאנו אומרים: פלוני הלך לעיר הבירה, היינו שכל מי שבא לאותו מקום הוא בא לעיר הבירה, ז"א שבחינה זו מתראה לכולם באותה צורה.
"שנה", היינו הזמן של קודם ונמשך; או של הפרט הנקרא נפש, או הקודם ונמשך של הכלל הנק' עולם. לפי זה יוצא: נפש נק' הפרט, עולם - הכלל, שנה - הקודם ונמשך.
ובטח שגם בנפש דאצילות יש פרטים ושינויים לאין קץ, אע"פ שאנו אומרים שעולם אצילות הוא כלל, וזהו כדוגמת העולם הזה, שבאופן כללי כולם משיגים את העולם הזה בצורה שווה, ומכל מקום יש הפרש בין אחד להשני. היינו יש אנשים שמתמצאים בחכמת אסטרונומיה או בחכמת הרפואה וכדו', וגם בחכמת הרפואה בעצמה יש הפרש בין קטן לגדול, וכן בכל חכמה. או יותר פשוט, כולם יודעים שאוכלים דרך הפה והמאכל נכנס לוושט ומוושט להקיבה וכו', ומכל מקום יש חכמים בזה שיודעים מה שנעשה מהמאכל, איזה חלק מהמאכל יוצא לחוץ בתור פסולת, ומה שנעשה מתמצית המאכל וכן הלאה. היוצא מזה: שבכללות שבהדבר, יש הרבה אנשים שיודעים. ומכל מקום לדעת כל דבר ודבר באופן פרטי ופרטי פרטים, רק חכם מתמצא בזה. כמו כן ברוחניות, שבכללות יש אנשים שמשיגים בחינת נפש דאצילות, אבל גם בנפש דאצילות יש אנשים פשוטים שהם כמו בעולם הזה, טיפשים ובלי דעת, ולומדים ומופלגים וגאונים. כי כך הוא ממש ברוחניות.
ולפי זה נוכל להבין שגם מי שעדיין לא השיג את המדרגות העליונות ואינו מכיר מאיזה חומר מדברים, מטעם שלכל עולם ועולם יש חומר אחר, ומכל מקום כשלומדים את דרכי החכמה יכולים להסתייע מזה בזמן שמשיג איזו מדרגה, וכשיש לו כבר השגה באיזה חומר, ואם ידוע לו מזמן את דרכי החכמה, הוא יכול ללכת באותה המדרגה ולהשיגה את הפרטי פרטים.
אבל מטרם שהשיג את המדרגה, היינו שאין לו עוד הידיעה הכללית, אין לו מהחכמה של "דרכי החכמה" שום תפיסה. וזה בדוגמה למי שיש לו מפת ארץ ישראל, עם שמות של הערים הגדולות והכפרים, והרחובות של כל עיר ועיר, אבל אם עדיין לא נכנס לארץ ישראל, מה מועיל לו מה שלמד את מפה א"י. אבל כדאי ללמוד את מפת ארץ ישראל אפילו שעדיין לא נכנס לארץ, מטעם כשיכנס לארץ ישראל לא יהיה טרוד בחיפוש הערים והרחובות, אלא הולך ישר לפי המפה שבידו מה שלמד מקודם.
(ואפשר זהו פירוש מה שאמרו רז"ל שאין מוסרין את החכמה אלא למי שהוא חכם ומבין מדעתו. היינו אם יש להתלמיד ידיעה והשגה בכללות שבמדרגה, אזי החכם מוסר לו את הפרטים מה שהוא השיג באותה מדרגה).
היוצא מזה, שאפילו בנפש דאצילות, וכמו כן בכל מדרגה ומדרגה יש הרבה בחינות לאין קץ, ויש הפרש בין חכם לטיפש ובין קטן לגדול. והגדול יכול ללמד להקטן. אבל שניהם צריכים להיות בעולם אחד. כדוגמת עולם הזה, אם שני אנשים נמצאים במקום אחד הם יכולים לדבר וכדומה, משא"כ אם אחד נמצא בעולם הזה ואחד בעולם הבא אין כל קשר ביניהם. לכן מקודם צריכים להתאמץ לזכות לאיזו מדרגה, ואחר כך יכול ללמוד את הפרטים שבתוך המדרגה.