ואחר הסדר1 מתחילים לספור העומר. והטעם שאין אנו סופרים עד אחר הסדר הוא, כי תיקון הסדר הוא דבר השייך ליום א', וספירת העומר שייך ליום ב'. ועכשיו נבאר סדר העומר וכל כונותיו בס"ד.
הנה העומר, כבר אמרנו למעלה שבו חוזרים כל המוחין שבאו בליל פסח ברגע אחד ואחר כך נסתלקו, ובז' שבועות נכנסים מעט מעט, עד שבערב שבועות נמצאים כולם בז"א. וסדר השבעה שבועות הוא: שבוע א' - חכמה, שבוע ב' - בינה, שבוע ג' - חסדים, שבוע ד' - גבורות, שבוע ה' - חכמה בחסד, שבוע ו' - בינה בגבורה, שבוע ז' - חו"ג בת"ת.
וצריך לידע, כי אע"פ שנסתלקו המוחין של ליל פסח, עם כל זה הרושם נשאר. ובבוא המוחין דחכמה בשבוע א' - דוחה הרשימו לחסד; ובשבוע ב' בא מוח בינה, ודוחה הרשימו לגבורה; ובשבוע ג' - מוח חסדים, ודוחה הרשימו לת"ת: ובשבוע ד' - מוח גבורות,ודוחה ג"כ הרשימו לת"ת, ובשבוע ה' בא מוח חכמה בחסד ודוחה הרשימו לנצח:
ובשבוע ו' בא מוח בינה בגבורה ודוחה הרשימו להוד; ובשבוע ז' באים חו"ג בת"ת, ודוחים הרשימו ליסוד. עד שנמצא שבבוא יום השבועות -כל הספירות של ז"א מתוקנות במוחין, חוץ מנ"ה, שבהם לא יש אלא רשימו לבד. וביום ראשון של שבועות מתפשטין המוחין גם בהם, בסוד הלוחות, שהם נצח הוד כידוע. ומלכות דז"א מתוקנת גם כן בסוד המוחין, כי בשבוע ז' שת"ת לוקח חו"ג - החסדים לוקחם לעצמו, והגבורות לצורך מלכות, כי מקומם2 אחר הת"ת, בסוד המרכבה3 כידוע.
וסוד הז' ימים הוא, כי בכל מוח נמצא ז' מדרגות, כי כך נחלקים בבואם. כיצד;
ליל א' של השבוע - גדלות א' דאבא.
ליל ב' -גדלות א' דאימא.
ליל ג' - קטנות ב' דאו"א.
ליל ד' - גדלות ב' דאימא.
ליל ה' -קטנות א' דאו"א.
ליל ו' - רשימו דגדלות ב' דאבא. (כי אין כח לז"א לקבל הגדלות ב' דאבא בפעם א', כי אורו רב).
ליל ז' - גדלות ב' דאבא.
וצריך לכוין בשמות המוחין כפי בחינותיהם וכפי מדרגותיהם ; והשמות כתבתי למעלה, והם מסודרים בסדר.
ועוד כונה אחרת צריך לכוין: להביא החסדים לז"א והגבורות לנוק', כדי שכל אחד יהיה מתוקן ובנוי בהנהגתו, לצורך הזיווג של שבועות. והנה החסדים הם ה', והתפשטותם בחג"ת נ"ה דז"א, ונכללים ביסוד ומלכות, והגבורות ניתנות בנוק', ובז' שבועות אלו ממשיכים חסד א' וגבורה א' בכל שבוע, והולכים אל הספירות דו"א, ובנוק'- הגבורות. ובשבוע הראשון: חסד א' בחסד דז"א, וגבורה א' בחסד דנוק', וכן על דרך זה עד תשלום הז' שבועות.
ודע כי החסדים וגבורות מתחלקים כל אחד לז' בחינות, והולכים אל הז' בחינות של אותה הספירה שצריכים ללכת. ובאים מלמטה למעלה: כי בליל הא' של השבוע בא מלכות של החסד או של הגבורה, והולך אל הבחינה הראשונה, ור"ל חסד של הספירה שהם צריכים ללכת, בז"א -החסדים, ובנוק' - הגבורות. ובליל ב' בא יסוד של החסד או של הגבורה, בחסד של אותה הספירה, ודוחה מלכות שהיתה שם - לגבורה. וכן על דרך זה בכל לילה בא מדרגה חדשה בחסד, ודוחה המדרגות שהיו שם -למטה. עד שנמצאת בליל ז' של השבוע - מלכות של החסד או של גבורה במלכות של אותה הספירה, וחסד בחסד. וכן על דרך זה בכל שבוע כפי מדרגתה.
עוד יש כונה אחרת, והיא למתק הה' גבורות, והם ה' ס"ג שנחלקים לז' פעמים אד"ם, והם סוד הז' מלכים שנשברו. ומכוונים א' בכל שבוע, וזה לתקן קלקול השבירה. והנה כיון שסוד הז' אדם הם ה' ס"ג, צריך לחלקם לז' חלקים, שכל חלק א' מס"ג יהיה כמנין אד"ם, וזה הסדר: יוד הי וא 000אדם א' וסודו בלע, 000הי יוד ה00 אדם ב' וסודו יובב, 0000000ואו הי000000000 אדם ג' וסודו חשם, 0וד הי ואו ה0 אדם ד' וסודו הדד, 00000000 יוד הי 0 אדם ה' וסודו שמלה, 00000או הי יו00 אדם ו' וסודו שאול, 00 הי ואו הי אדם ז' וסודו בעל חנן. ולפי שכל אחד כלול מכלם, לכן מכוונים כל הז' בכל שבוע. והשבוע הראשון יהיו כלם מבחינת "בלע", והב' מבחינת "יובב", וכן בכלם.
עוד כונה אחרת יש, והיא בסוד הנש"ב, והם עשר אָהֵיֹ"הִ. ומכוונים אות אחת בכל לילה, ואחר יום ארבעים מכוונים אהי"ה אחת בכל לילה. וכן על דרך זה מכוונים עשר מ"ה ועשר ב"ן אות אחת מלאה בכל לילה; ובסוף הארבעים - א' בכל לילה. והם מנוקדים בניקוד זה; יֹוֹ"דֶ הֶ"אֹ וֹאֹ"וֹ הֶ"אֹ, יֹוֹ"דְ הֶ"הֶ וֹ"וֹ הֶ"הֶ, והיינו הזכרים חולם, והנקבות סגול, לבד מהד' דב"ן שהיא מנוקדת שבא. והמ"ה מאיר בחסדים הבאים, והב"ן בגבורות הבאים בנוק'.
עוד צריך לכוין בשם מ"ב דאנא בכח, שם א' בכל שבוע, אות א' בכל לילה, ובליל ז' - כל השם. אלא שיש הפרש בנקודות - כי אותו שמכוונים בלילות השבוע, הוא מנוקד בניקוד פסוק: "אז ישיר משה" וגו' עד האל"ף של לאמר, שניקודו שבא, כי כן כל האותיות שאינם מנוקדות בפסוק מנקדים אותם בשבא, ואותם שמכוונים בליל ז', מנוקדים בניקוד פסוקי "בראשית" עד הב' של "ובהו", וזה - כי השם מ"ב יוצא מב' מקומות אלו, לכן לוקח הניקוד משניהם.
עוד כונה אחרת יש, והיא שיאירו הז' ספירות של ז"א מחסד עד מלכות, כל אחד בז' בחינות שלה, אל ז' ספירות נוק', כל אחד בז' בחינות שלה. ובכל שבוע מאירה ספירה של ז"א אל שכמותה בנוק', עד שנמצאות מ"ט בחינות דז"א ומ"ט בחינות דנוק'. ואותם של ז"א מכונים במ"ט תיבות של המזמור "אלקים יחננו" עד הסוף; ואותם של נוק' במ"ט אותיות שבפסוק: "ישמחו וירננו" וגו', תיבה אחת של המזמור ואות א' של הפסוק בכל לילה.
ועוד כונה אחרת יש, והיא בסוד מ"ב דמ"ה, והיינו: פשוט, ומלא, ומלא דמלא שלו, וכן דב"ן. ומכוונים אות א' מזה ומזה בכל לילה, ובסוף השבוע חוזרים לכוין כל הו' אותיות שכיונו בו' לילות של השבוע, עד שנמצאות מ"ט בחינות. ולפי שבשם ב"ן לא יש אלא ל"ג אותיות בפשוט ומלא ומלא דמלא שלו, לכן מוסיפים לו ט' ווין, והם אותם של ברכת כהנים, עד שהם מ"ב אותיות גם כן.
וקודם ספירת העומר יברך, והכונה היא כשאר ברכת המצוות. רק שבשם הוי"ה מכונים כך; יוד הא וא(אה אהי אהיה)"ו ה"א. והסוד הוא: כי כבר אמרנו למעלה4, שבזמן גלות מצרים - דעת שהוא ביסוד אימא, לא היה מאיר אלא בסוד עשר הדמים. ור"ל: כי בהיות ז"א בגדלותו בזמן שאימא שוכנת בתוכו, אז נקרא אדם בסוד מ"ה, אבל בהסתלקה ממנו, אז מסתלקת הא' שבתוך הוא"ו ונשאר ד"ם, ואז הדינים מתגברים הרבה, וזאת הא' סודה שם אהי"ה הבא מאימא, מרובע בתוך הז"א, שראשיתו - הא' שבתוך הוא"ו. (וזהו סוד רביעית דם, שהוא אהי"ה מרובע שעולה ד"ם, שבהסתלקו מן האד"ם נשאר דם ומת). וזהו מה שצריך לתקן - להביא זה האהי"ה בתוך המ"ה. וזה נתקן בליל פסח, וחוזר לבא בזמן העומר.
ר"ת ספירת העומר - ס"ה, והוא אדנ"י. היו"ם עולה א"ל הוי"ה. והכונה לתקן המקיפים על ידי הדיבור ונכללים בהם גם כן הפנימים. וזה, כי עכשיו שאין בה"מ קיים אין לנו כח לתקן הפנימים, אלא שנכללים במקיפים. ובסוף אומרים הרחמן יחזיר וכו' ומעוררים בנין בה"מ, ובזה נתקן מעט הפנימים.
ואומרים במזמור - אלקים יחננו וכו' ומכונים התיבה והאות השולטת באותה הלילה. ואומרים אנא בכח ומכונים האות של השם השולטת באותה הלילה. ובליל ז' שם אחד שלם, כל אחד בשבוע שלו. ובסוף יאמר י"ר וכו' הכתוב בסדר5,והוא, שיועיל תיקון העומר לתקן הפגם אם פגם באותם הבחינות .
ובכל ימי העומר כתב האר"י זלה"ה שאין להסתפר, כי באותם הימים מתעורר בחינה אחת "מעמר נקי" שהם שערות א"א, שהוא חסד, ואין לגלח, כי אין לנו להעביר החסד.
1 ראה רמ"ע, מעץ גנים דף לה ע"ב, ולח ע"ב. ובמחברת הקודש דף צו ע"ב ודף קב.
2 צ"ל: מקומה.
3 מצד הז"ת - המלכות עומדת אחרי היסוד. אמנם מצד המרכבה ר"ל: חו"ב תו"ם, הרי המלכות אחרי הת"ת.
4 לעיל עמ' פו. ד"ה: והנה הדעת כו'.
5 ראה להלן בנספחים.