תוכן

מדרש תנחומא בשלח ויקח שש מאות רכב בחור. משל מי היו, אם תאמר משל מצרים, והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים, אם תאמר משל פרעה, והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך וגו', אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר, וגם מקננו ילך עמנו וגו', אלא משל הירא את דבר ה', מעבדי פרעה. הרי למדנו שהירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל, עכ"ל.
מכאן משמע שעיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמ"ש האר"י הק' שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם.
ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים ירא ה', אחרת הם לא היו נקראים יראי ה'. ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע.
וסביבה כזו מביאה תקלה לעובדי ה', משום שהאיש הרוצה ללכת בדרך ה', והוא רואה את עבודתם בזמן שהם עוסקים ביראת ה', אזי הם מתפעלים מהכוחות שלהם. היות שבזמן שעוסקים בבחינת עבדי פרעה, אזי אין להם ההתנגדות מצד הגוף, היות שגם הכוחות האלו שנותן הם רק לצורך הגוף. וממילא לא שייך כאן ענין של התנגדות, אלא אדרבא, הגוף מסכים ליתן כוחות.
נמצא שרק סביבה כזו מביא תקלה לישראל, היינו למי שרוצה להיות ישראל ולא להיות מעבדי פרעה. היות שעבדי ה' מתפעלים מעבודתם, אזי העבדות של עבדי פרעה מוצאת חן בעיניהם. לכן הם נמשכים אחריהם, וממילא הם מקבלים את מחשבותיהם וכוונותיהם, ועל ידי זה הם מתחרטים על כל הכוחות שכבר נתנו בעבודה של להשפיע. ומכאן ולהבא כבר אין להם שום כוח שיוכלו להמשיך בעבודה דלהשפיע.
מה שאין כן בסביבה של חפשים, שאין הם מסוג של ירא ה', אזי אין להם שום קשר, היות שהם יודעים שאין מה ללמוד מהם. אז אין להם שום התחברות המחשבה, כי הם יודעים שאסור ללמוד ממעשיהם וממחשבותיהם. לכן מסביבה כזו אין שום תקלה. משא"כ מירא ה' והם עבדי פרעה, הם מביאים תקלה לישראל, ומהם צריכים לברוח כמטחוי קשת.