תוכן

ענין נשיאות ידים

'שאו ידיכם קודש וברכו את הוי''. פירוש, דאמרו דאָסוּר לְאַרְמֵיה יָדֵיה בְּלִי צְלוֹתָא וּבָעוּתָא. פירוש, דאיתא (ישעיה מו, יב) 'שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה', ואמרו ש'כל העולם ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע', ופירשו בספרים שהצדיקים האלו רשות להם לישא ידיהם למעלה כי לא נמנע מהם כל חפצם, ועכ"ז מתנהגים בקדושה רבה ומסתירים פניהם באמונה גדולה וחזקה בכבוד מלכם אליהם, ולזה צריך גבורה גדולה, וזה ענין 'והם ניזונין בזרוע'.

וזה היה חטא דור המדבר שנאמר עליהם (תהלים צה, ט-י) 'בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי... וָאוֹמַר (אך) עַם תּוֹעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי'. פירוש, דומה כמו שאמרו רואים במלך ונושכים בפתם, כי 'הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ', והגם ש'במקום גדולתו אתה מוצא ענותנותו' (ע"פ מגילה לא, א) ומראה ומתראה אליך ו'יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו וְיִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ' (דברים לב, יא), מכל מקום עזות וחוצפה ורמות רוחא הוא לעבד לְמֵיעַל וּלְמֵיתֵי קָמֵי מַלְכָּא לְמַגָנָא, דהיינו למלאות בטנו כי יחסר, והמשתמש בתַּגָא דְּמַלְכָּא רָתּוּי (-רצוי) הוא שלא בא לעולם (ע"פ חגיגה יא, ב), כי הוא שוטה רשע וגס רוח.

אבל אם לא יִרְאוּ פְּנֵי יְקָרְךָ, וכל אשר לא ישמע גבורתיך, איך יכיר אלהותך? ואיך תבא בלבו אמיתותיך? וכי יוכל לכוין רעיוניו לעבודתיך?

לכן נחוץ נשיאת ידים, אבל בקדושה גדולה נאמנה לאלקיו, דהיינו בצְלוֹתָא וּבָעוּתָא, פירוש, שהוא לא יעשה בעצמו שום מעשה (והגם שאפשר ומוצא את כוחו גדול לעשות מעשה), אך יתפלל שיבא בלבו אמתיות מציאות הקדושה בלבבו, והשי"ת ברוב רחמיו וחסדו, יפנה אליו בפנים של רחמים.

וזה סוד 'דרכו של איש לחזור אחר אשה' (קידושין ב, ב), והבן.