תוכן

אמנם ענין מרד הס"א, עתה אומר לך מה הוא, כי לא שיוכל הוא לפעול דבר חוץ ממה שנתן לו רשות הבורא ית׳, אלא הוא פועל הפעולות שיש לו כח בהן לבדן, אמנם במחשבה נכרית וזרה, שעל כן נקרא טמא. ואם היה עושה המעשים ההם בכונה הראויה - לא היה טמא, אלא קדוש. ובעשותו אותם המעשים עצמם בכונה הזרה - הוא טמא, ורצה לומר - שהקדושה אינה רוצה לעמוד במקום שהוא עומד, והמקום שהוא עומד יהיה מתועב מן הקדושה158. 

ובאמת היה ראוי להעבירו מיד, כדין המלאכים159, אלא שצריך להתקיים לצורך בני האדם, מפני היצה"ר. וכשיהיה זמן שלא יצטרך היצה"ר - אז יעבירו לגמרי160. 

ואומר לך מה היא המחשבה הזרה הזאת. הנה זה הענין ניתן לו להיות בו כ"כ מדרגות כמו מדרגות הקדושה161; ושמעשי בני האדם, כך הם מגבירים מדרגות הקדושה בהיותם טובים, כמו שהם מגבירים מדרגות הטומאה בהיותם רעים. ולו יש בטבע לפתות בני אדם ללכת אחר עצתו. והנה באמת הטבע הזה נתן לו הבורא ית"ש - להיות לטוב לאדם, כי ינצח את היצה"ר לבלתי הכשל בפיתויו162, ואז מדרגות הטומאה תהיינה נשפלות, ומדרגות הקדושה מתגברות163. ונמצא, שאם ס"א היה פועל פעולה זאת, אך המחשבה והכונה - להקים עצת הבורא ית"ש, להנצח מן האדם, הנה היה מלאך קדוש כשאר מלאכים; כי כל שומר משמרת המלך הוא עבדו, ואין חילוק בין אחד לאחד. אך הוא חשב בדעתו, שאם באמת יעלה בידו להחטיא בני האדם לגמרי, הנה יתגברו מדרגותיו לגמרי בכח גדול, ולא יהיה הוא צריך כלל אל הקדושה164. וחשב שח"ו שתי רשויות יש בכל פעולותיו שהוא פועל165. גם כי הם רק הפעולות שניתן לו רשות לפעול166, אך הוא פועל אותן בכונה הרעה הזאת. ולכן ראוי להנקם ממנו, ולבטל אותו; וזה יהיה כשלא יהיה עוד לבריאה צורך בו כלל167.

לה) אמרה הנשמה: הנה די לי בזה שנתקשיתי בו על דבריך; עתה נחזור לעניננו הראשון.

158. כלומר - אין יצירתו באה מתחילה ע"י כח טמא, אלא מכיון שהקדושה אינה שורה במקומו, מחמת כונתו הזרה, לכן חלה שם הטומאה. עי׳ בספר דעת תבונות, סימן קח ולהלן, שם מבואר ששרש הרע הוא העדר הטוב.

159. - אשר יש להם טעות.

160. עי׳ בספר אור יקר (פירוש הרמ"ק על הזוהר) פ׳ לך לך (כרך ד, עמ׳ קכה): "... וזה היה ענין ס"מ שהיה קדוש ומרד ונכרת".

161. כמבואר לעיל בסי׳ כח.

162. השטן ניתן לאדם כאתגר  -שיתגבר עליו וינצחו. עי׳ בבא בתרא (טז.): "פנינה ושטן לשם שמים נתכוונו".

163. נמצאנו למדים, שכל בחירה טובה, או רעה ח"ו, משנה את יחס הכחות בין הקדושה והטומאה, או מגבירה את הקדושה, ומחלישה לעומת זה את הטומאה, או להיפך ח"ו.

164. - לקבל ממנה חיות.

165. כלומר, שחשב שמטרתו היא להחטיא את בני אדם, ולא להינצח על ידיהם; ושאם יצליח בזה ויחטיאם לגמרי, ישתחרר מתלותו ממקור הקדושה, ויתקיים ויתגבר בכח עצמו.

166. אף על פי שבבחינת הפעולה עצמה הוא פועל על פי הרשות שניתנה לו.

167. לעתיד לבא, כאשר תיבטל הבחירה.