תוכן

ענין מסכנא. לפי מה שביאר אאמו"ר זצ"ל, שנקרא כן מסיבה, שכולם עובדים עבורה, והיא עצמה אין עובדת, שבה אסור המלאכה, וניזונית רק משל אחרים, (ואולי זה הטעם ששבת אסור בעשית מלאכה).
יש לפרש לפי הנ"ל, שענין מזונות של כל דבר הוא הדעת, שכל דבר מבינים בדעת, שצריכים לעשות, עושים את הדבר ומשתמשים עם הדבר. ואם האדם רואה שמתרשל בשימוש, אזי הוא צריך להוסיף דעת ושכל לתוך הדבר, היינו להבין איך שהדבר הוא ענין נחוץ לו. אזי הדעת הזה מחייהו, היינו שמקבל כח חדש לעסוק בענין, מטעם שהדעת מחייבת אותו.
נמצא שהדעת מחיה את הענין הזה, לכן נקרא שמשתמשים עם דבר זה על ידי כח, שהדבר הזה בעצמו מחייב אותו. נמצא שבחינה זו נקראת בחינה עשירה, כי אין עני אלא בדעת. מה שאין כן אם משתמשים באיזה דבר בלי דעת, שאין הדעת מחייבו להתעסק עמה, ומשום זה כל פעם כשצריכים להחיותה, היינו לתת לה המזונות, היינו הדעת ושכל, מדוע כדאי לו להשתמש עמה, ואסור לתת לה בחינת דעת.
לכן נקראת זאת עניה ודלה. וכל המזונות שמקבלים מדברים אחרים, צריכים לתת לה, היינו שכל השכליות, שהוא מקבל מדברים אחרים, ששם מותר הדעת, צריכים להמשיך לה, היינו שצריך לומר, כל המזונות שמקבל מדברים אחרים, הכל הוא בזכותה, היינו על ידי שמשתמש ומשתעשע עמה, אפילו שאין לו בה שום דעת, נותנים לו דעת במקום אחר, וכעין עשר בשביל שתתעשר.
כי בזה שנותן לה מעשר, היינו עשיה בלי דעת, ואומר שמעשר זה הוא קודש, בזכות זה יש לו עשירות במקום אחר, היינו בחינת דעת, הנקראת עשירות, מקבל מדברים אחרים.
לכן תשע בחינות יהיו לו, היינו שבאלו הט' בחינות הוא מקבל בחינת דעת, ועשירי יהיה קודש לה'. היינו שהוא כולו לה', שאין לו בה שום השגה, לכן נקרא לה'. והבחינת שהבעל בית מקבל, הנקרא יהיה לו, הוא מה שניתן לבעלים להשיג.
וזה ענין "ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארבות השמים, והריקותי לכם ברכה, עד בלי די". (מלאכי ג' י') שזאת נקראת בחינת עשירות הנ"ל. ואם תקבלו את זה למעלה מהדעת, אם לא יושפע לכם כל העשירות שבעולם, מזה כנ"ל.