תוכן

מחילה, מלשון 'מחליא לשבח', היינו דוקא ע"י תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכויות, נמצא שהוא מחליא את הזדונות לשבח, היינו לזכויות.
סליחה, מלשון "ושִׁלח את בעירֹה"[שמות משפ' כ"ב ד'](ס' וש' מתחלפין). היינו ששולח את הזדונות ממנו, ואומר שמהיום והלאה הוא יעשה רק זכויות, שזה נבחן לתשובה מיראה, שזדונות נעשו לו כשגגות.
כפרה, מלשון "וכפר את מקדש הקדש וגו' ואת המזבח יכפר" [אחרי ט"ז ל"ג], מלשון 'בעי לכפורי ידיה בההוא גברא'. ומשום זה בזמן שהאדם יודע שהוא מלוכלך, אזי אין לו העזה וחוצפה להכנס בהיכל המלך, ולכן קשה לאדם בזמן שהוא רואה וזוכר את מעשיו הרעים שהם נגד רצונו של המלך, לעסוק אז בתורה ומצוות, ומכל שכן שיבקש מהמלך שהוא רוצה להתדבק ולהאחד בו. לכן צריך כפרה, היינו שלא יראה את מצבו הדל איך שהוא בתכלית השפלות ולא יזכור את מצבו, בכדי שיהא לו מקום לקבל שמחה, היינו ע"י שיוכל לעסוק בתורה ועבודה, ואז כשתהיה לו שמחה אזי יהיה לו מקום לבקש שיתחבר עם המלך, כי אין השכינה שורה אלא במקום שמחה.
לכן, מקודם צריכין כפרה. ואחר כך כשעושים תשובה מיראה זוכין לבחינת סליחה. ואחר כך תשובה מאהבה שזוכין לבחינת מחילה.