תוכן

ג' דחוה"מ סוכות
בזהר: חולקיה דקב"ה למחדי למסכני וכו' (הקדסה"ז אות קעה) ופירש שם בהסולם: כיון שראה הקב"ה שהלא לשמה אין מביאו לשמה וכו' סליק לחרבא עלמא, היינו שמפסיקין לו השפע.
ואפשר לומר, שבזמן שבאה לאדם הארה מלמעלה, אפילו בזמן שהאדם עדיין לא בא לבחינת טהרה, ומכל מקום אם האדם לוקח את ההארה הזו בכדי להגביה את עצמו משפלותו ולהתקרב על ידי זה לבחינת השפעה, אזי נקרא שהשלא לשמה מביא לו לשמה. היינו שהולך על דרך התורה.
וזה נקרא "מאן דחדי במועדיא". שענין מועד היינו יו"ט, ובטח שאין לך יו"ט יותר גדול, מבזמן שמאיר לאדם איזו הארה מלמעלה ומקרבו להשי"ת.