תוכן

​פורים תש"י, עש"ק תצוה שחל בו פורים
​בענין מה שאוכלים "המן טאשן". כי כיסים היינו טאש משמש להכניס בו דבר פנימי יותר מה"טאש", והוא בעצמו רק טאש, כיס למשהו יותר טוב ויקר, וכשפותחין את ההמן טאש רואין שיש בפנים משהו יותר טעים וטוב. וכיון שבפורים יש להמן חלק גדול, ובכל אופן חלק לא פחות קטן ממרדכי הצדיק, לפיכך אנו מכינים ואוכלים לסימן כיסי המן, אשר החיצוניות שלהם, החלק של המן, יותר גדול בהם מהפנים, כי לולא גזירותיו של המן לא היה פורים. וב"המן – כיס" ניכר הסימן של השתוף של המן בשוה עם מרדכי.
ואח"כ הוסיף: איך קוראים לזה ל"המן טאשן" בעברית? שמעתי שאומרים "אזני המן", ולמה? סאיז נישט ריכטיג [–אינו נכון, להמן אין אזניים,] המן האט נישט קיין אזניים. א פיסק [– פה] האט ער געהאט, אבער נישט קיין אזניים חלילה. [ היה לו , אבל לא אזנים חלילה].
​ביום פורים אמר: בענין המן וגודל מעלת ההכנה שלו בשביל מרדכי, על הפסוק ​"מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו? ויאמר המן בלבו: למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני?" – ההשגה שלו בקבלה היתה כל כך גדולה עד שאמר שכל מה שיכול לתת המלך, מגיע לו ורק לו, ומזה אפשר לנו לתאר לעצמנו איזה בית קיבול היה לרשע הזה. ואין להעלות כלל על הדעת שמרדכי היהודי הצדיק היה יכול אפילו להעלות על מחשבתו אפילו שבריר מחשבה כזו ממהות הזה, ולעולם לא היה יכול להגיע לכלים גדולים כאלה, ובלא המן הרשע שהכין לו מקום לכלים בשביל האור הגדול הזה, שהוא בבחי' "יכין רשע וצדיק ילבש".