תוכן

ענין אחוריים הוא בעיקר על חסרון אור החכמה, שהוא עצמות החיות, שנק' בחינת אור ישר. ועל זה היה הצמצום, שלא לבוא ח"ו לידי שינוי הצורה ח"ו. וענין זו"ן שאינם מקבלים את הארת ג"ר, בזמן שאינם מוכשרים.
אבל יש חשש שהחיצונים יינקו, שהם נהנים מאד מחרבן דקדושה, יען שהם באים ושואלים את שאלת "אי", וטרם שיש הארת חכמה אי אפשר לתרץ זה. לכן הם צריכים לעלות אל הבינה, שהם מקבלים שם את האחוריים דבינה, שהיא דוחית חכמה. אבל שם אין זה חסרון לאור החכמה, יען שבבינה הוא עצם חכמה.
וזה נק' שעושים הכל על דעת רבם, שכל היסוד שלהם הוא בחי' שורשם, שהוא רבם. ושם אינו שייך הקושיא של "אי" יען שהוא עצם חכמה.
אלא בזמן שהם נכשרים ע"י העלאת מ"ן של כוחות ויגיעות, שהם כבר נקיים מבחינת קבלה לעצמם, אזי הם מוכשרים לגלות חסרון של "אי" ולקבל את התירוץ. אזי נמשכת להם הארת חכמה, שהיא המילוי של אור ישר. ואזי הם ברשות עצמם, יען שיש להם את אור החכמה, וממילא אינם מתפחדים מהחיצונים. ואפשר שזה פירוש: "ודע מה שתשיב לאפיקורוס" וד"ל.
וזה נק' כותל אחד, היינו באחוריים דבינה, שזה מספיק בשביל שניהם, שהוא תריס בפני הס"א. ז"א שהם סומכים על יסוד ודעת של רבם.
משא"כ אחר כך שהם נחלקים לשנים, שלכל אחד ואחד יש תשובה מספקת, היינו שיש לכל אחד ואחד המילוי שממלא את כל החסרון.