תוכן

מובא בספרים, שגם היצר הרע בעצמו שבע רצון מזה שמנצחים אותו. ומובא משל בזהר הקדוש מבן מלך וכו'.
יש לפרש, ידוע שהיצר הרע נקרא רצון לקבל, ועל רצון לקבל הזה היה צמצום, היינו שלא מקבל כלום בשביל שלא נותנים לו. מה שאין כן בזמן שהאדם מנצח את היצר הרע, היינו שעובד בעל מנת להשפיע, אזי הוא מקבל כל הטוב והעונג. נמצא שהיצר הרע בעצמו שבע רצון מזה שלא נכנע לפניו.
וזה ענין, כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. היינו, שאם הוא בורח מן קבלת התענוג, אז התענוג רודף אחריו, ומקבל את התענוג בשלמות. מה שאין כן אם הוא רודף אחרי התענוג, אזי התענוג בורח ממנו, מפני הצמצום, שהיה על בחינת קבלה, וזה ענין אצל צדיקים נאמר, ושכר משנה שכרם. מה שאין כן רשעים, משנה שברון שברם.
וזה ענין אצל הרשעים נאמר, שהם קצרי ימים ושבעי רוגז, שאפילו שהם משיגים בחינת יום, תיכף מסתלק מהם, לכן הם נמצאים ברוגז על זה. מה שאין כן צדיקים זוכים לאריכת ימים, היינו שלא נסתלק מהם את ההארה שזכו.