תוכן

הנה רז"ל אמרו, שסיפור יציאת מצרים צריך להיות בדרך שאלה ותשובה. ומי שאין לו מי שישאלנו, הוא שואל את עצמו, מה נשתנה וכו'.
ולפרש זה על דרך מוסר. כי ענין סיפור הוא מלשון השמים מספרים. ויציאת מצרים היינו בחינת החירות והגאולה מהקליפות והסטרא אחרא, שהכוונה היא, לעורר את שורש הגאולה ולהמשיכה, שענין זה הוא דוקא בבחינת השמים מספרים, שפרושו כשהאדם מסלק את עצמו מכל מיני ארציות, אז יש לו היכולת לספר בשבחו של מקום.
אבל בכדי שהאדם יעלה לבחינת שמים, אז עבודתו היא בבחינת שאלה ותשובה. וזה ענין שהבנים שואלין, שענין בנים נקרא ההבנה, ודעת, ושכל, הם שואלין אותו. ולמי שאין לו בנים, היינו שהשכל והדעת אין לו שום שאלות, כי הוא זך בדעת ובמידות, אז הוא מוכרח לעורר בעצמו את השאלות, על דרך שפירש אאמו"ר זצ"ל את המאחז"ל, אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי.
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו'? לילה נקרא הגוף, שהוא בחינת חסרון וחושך. יום נקרא הנשמה, שהוא מאיר לגוף. אז הוא שואל, מה נשתנה גופו משאר גופות של אומות העולם, שבכל הלילות אנו הגופות אוכלין מה שרוצים בלי שום בירורים, אלא מה שלבם חפץ, הם אומרים שזהו לטובתם. והלילה הזה, היינו הגוף שלי, מוגבל, הן במחשבה והן ברצון.
והתירוץ הוא עבדים היינו וכו'. ויוצאנו, זאת אומרת שדוקא על ידי ההגבלות האלו נוכל לצאת מהגלות. רצוני לומר, שדוקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות והירידות, אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ואז יקוים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שוועתם וכו'. שדוקא אם הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחילה הגאולה. וזה מראה לנו את הסדר, הגלות והגאולה שהיה אז במצרים. וזה הסדר אנו צריכים להמשיך עד גמר התיקון.