תוכן

יש להבחין ב' ענינים: ביניקה אין התינוק יכול לינוק מבלי הסכמת המניק. היינו שהמניק צריך להסכים להוציא מכח אל הפועל. משא"כ בצרכי אכילה שם כבר המזונות מוכנים בפועל, אלא הוא צריך להשיג אותם. לעומת זאת ביניקה, התחתון צריך להוציא לפועל את מזונותיו.
ואם העליון צריך לסייע להתחתון לינוק זהו כבר נבחן לחסרון מצד התחתון. אלא שהתחתון צריך להוציא את מזונותיו לפועל, אבל ודאי זקוק להסכמת העליון, אחרת, היינו על כרחו, לא שייך בענין יניקה.
משא"כ בצרכי מזון שהם כבר יצאו לפועל יש מציאות שהתינוק יכול לקבל אותם בלי ידיעת המשפיע, וכמ"כ אפילו בלי הסכמת העליון. משא"כ ביניקה, א"א לינוק בלי ידיעת המשפיע, אלא כל יניקתו היא ביחד עם המשפיע. ובזמן שמזונותיו הם בלי שהמשפיע עמו, כבר לא נבחן זה למזונות.
ביניקה יש להבחין:
א) שהשפע בא תמיד ביחד עם המשפיע. ובאם אינו עומד המשפיע בשעת קבלת השפע, לא נבחן זה ליניקה. כי א"א שהילד יוכל לינוק בלי האם. משא"כ שאר מזונות יכולים לקבל אפילו אין בעה"ב של המזונות עומד על יד המזונות.
ב) שהגם שהמזונות מצויים בחלב האם, אבל ההוצאה לפועל באה ביחד עם קבלתו שפע. ז"א שאם החלב יוצא מצד האם בלי שהתינוק מקבל את החלב, זה כבר לא נקרא יניקה, אלא דוקא שהחלב מתגלה לחוץ ביחד עם יניקת הולד. ג) שהשפע לא נמשך בקילוח אלא טיפין-טיפין, היינו עם הפסקות, שבכל פעם שרוצה לינוק, הוא מוכרח להמשיך מחדש, היות שהחלב לא יוצא מצד האם בקילוח אלא טיפין-טיפין. היינו שנמשך החלב בעת שיש רצון מצד הולד, אבל תיכף נפסק החלב, והולד מוכרח בכל פעם להתחיל מחדש.