תוכן

ט"ו כסלו תש"ג

א) הנה תחילת העבודה היא המשכת האור, הנקרא ימין. ולאחר מכן צריכים לגלות כוח הדוחה, שהוא התנגדות להתלבשות, שעל ידי זה יש לו אור חוזר, שהוא כלי לקבלת השפע. ובשיעור שהוא יכול להחזיק את הכוח הדוחה, באותה שיעור מתקיים אצלו השפע.
וזה סוד, שויתי עזר על גיבור [תהלים פט' כ'], ולכן כשבא אליו השפע הוא צריך להתחזק ביותר עם בחינת אחורים, לדחות השפע. וזה פרוש האו"י והאו"ח תלויים זה בזה ורדופים זה מזה, כי בזמן שהבינה מחוסרת מחסדים אז פנתה פניה מחכמה. והסיבה הוא, היות שחסר לה כח דהשפעה, לכן אינה יכולה לקבל חכמה, הנקרא בחינת חיה, שהוא החיות של המדריגה.
אלא לאחר שהיא מקבלת או"ח ממלכות, שאז נקבעה בה הכח דהשפעה, אז היא חוזרת ומקבלת חכמה. ולאחר שהיא מקבלת חכמה, אז עוד הפעם חסר לה חסדים, היות שהיא עסוקה עכשיו בקבלת חכמה, לכן היא חוזרת לבחינת אחורים, היינו שמפסקת מקבלת חכמה וחוזרת להמשיך חסדים. וכן חוזר חלילה.
לכן נמצא שתלויים זה בזה, כי בזמן שיש לה חסדים היא מקבלת חכמה, אחרת היא אינה מקבלת. כמו כן רדופים זה מזה. כי כשיש לה חכמה חסר לה חסדים. וזה נקרא והחיות רצוא ושוב. וכך הוא הסדר תמיד.
מה שאין כן מי שנאחז בקצה אחד, עליו נאמר, ומחץ פאתי מואב. וזה סוד ישראל אית ליה ניענוע עכו"ם לית ליה ניענוע. ענין ניענוע נקרא בחינת רצוא ושוב, שבאופן כזה הולכים מחיל אל חיל, כטבע האור, המתנענע לכאן ולכאן, פעם בימין ופעם בשמאל.