תוכן

הענין מה שצריכים כל כך לשמח את החתן [שולחן ערוך אבן העזר סה' א']. הנה חתן הוא מלשון נחות דרגה, כמו שאמרו רז"ל, נחות דרגה נתיב איתתא.
הנה כל השמות הקדושים הם אינם בבחינת עצמותו ית', כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל, אלא כל השמות הם מה שהשיגו, כמו שכתב הרמב"ם, מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. אלא כל השמות הם לפי מה שהשיגו אותו, היינו מי שקבל בחינת חכמה מה', אז הוא קורא לה' בשם חכם, ומי שקבל מה' בחינת גבורה, הוא מכנה לה' בשם גיבור, וכן הלאה. ובזה יובן לנו מה שאמרו רז"ל, למה נק' אנשי כנסת הגדולה, משום שהחזירו עטרה ליושנה, היינו שדניאל וירמיהו לא יכול לומר הגיבור והנורא, ואנשי כנסת הגדולה כן אמרו כמבואר במסכת קידושין.
לכן, כשאנו אומרים, חתן מלשון נחות דרגה, זה בזמן שהאדם לא מרגיש את גדלות ה', הוא משום שהאדם הוא בשפלות המצב, שהאדם בעצמו הוא בבחינת נחות דרגה, אז הוא מכנה לה' בשם חתן.
כמו שאמרו רז"ל, "תלמיד שגלה גולין רבו עמו". ופירש אאמו"ר ז"ל, בזמן שהאדם נמצא בבחינת גלות, היינו שהקדושה זרקה אותו לחוץ מארץ ישראל, אז אומר, שגם רבו הוא גם כן כמוהו, שאומר, שגם רבו הוא בשפלות, לכן אין רבו יכול לעזור לו, להוציא אותו ממצבו, שבו הוא נמצא.
לכן חייב אדם לשמח את החתן, היינו שגם אז האדם צריך להיות עובד ה' בשמחה. לכן בגמר התיקון, שהכל יתוקן, אז יהיה ומלאה הארץ וכו', וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם, היינו, אפילו שהיה מקודם בבחינת נחות דרגה יתוקנו אז.
וזה ענין ישיש עליך וכו', כמשוש חתן על כלה, שאפילו הנחות דרגה יזכה לשמחה, מטעם שהכל יתוקן. וזה ענין שאנו צריכים להרבות בשמחת חתן, שענף הגשמי מרמז על רוחניות, שהוא ענין, שהאדם צריך להשתדל דווקא בזמן שנמצא בנחות דרגה, להרבות בשמחה, כאילו היה שלם בתכלית השלמות.