תוכן
שבת חוהמ"פ תשט"ז
לונדון פירהולט
לבאר ענין חמץ ומצה. ומדוע מצה נק' לחם עוני. וכמ"כ להבין המשנה ר"ה ט"ז, בפסח נידון על התבואה, ובעצרת על פירות האילן. ואר"י משום ר"ע מפני מה אמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו ב' לחם בעצרת, מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא. אמר הקב"ה הביאו לפני ב' הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ואיזה קשר יש בין ב' הלחם, שהוא חיטים מן תבואות הארץ, לפירות האילן.
מביא רש"י ב' פשטים וז"ל, שתי הלחם ירצו על פירות האילן, שהן מתירין להביא בכורים, שאין מביאים בכורים קודם לעצרת. ואני שמעתי דר"י לטעמיה דהא אזלא כמ"ד בסנהדרין ד' ע', עץ שאכל אדה"ר חטא היה, עכ"ל. ושם בסנהדרין אר"י, עץ שאכל אדה"ר חטה היתה, שאין התינוק קורא אבא ואמא עד שטועם טעם דגן.
ויש להקשות, הלא יש חמשת מיני דגן, ומאין יש הוכחה שדוקא חטה היתה. ומדוע תבואה שבשדות מתברכת מהעומר, שהוא מאכל בהמה. ומדוע בשתי לחם דוקא שהוא מאכל אדם, ואיזה קשר יש להחיטים ולפירות האילן.
מקודם צריכים להקדים מי הוא האדם, שהוא הרל"ק. ונחיצות הדביקות. וזה ביאור בזוהר ב', מ' ע"א. [ד' מ"ז סע' קס"ו] שאור זה ומחמצת זו הם מדרגה אחת, וכולם אחד. רשות אחרת, הם השרים הממונים על שאר העמים, ואנחנו קוראים אותם יצה"ר וכו'. אמר הקב"ה, כל אלו השנים עמדתם ברשות אחרת ועבדתם לעם אחר, מכאן והלאה שאתם בני חורין, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם.
וי"ל, היינו הרל"ק שהוא שר של מצרים, ובפסח נצלתם ויצאתם מרשות הזו ונכנסתם לרשות של רצון להשפיע, שזה נק' ברשות הקב"ה, שהקב"ה הוא המשפיע, ואתם כבר בני חורין משליטת הרצון לקבל.
ומצה נקראת לחם עוני, כ"ש הזה"ק דהא קיומא סיהרא בפגימותא מ"ט קיימא סיהרא בפגימותא בגין דלא אתפרעו ולא אתגליא אות קדישא. שלא הי' אז רק בחי' מילה, שענין מילה ה"ס ומלתם את ערלת לבבכם, היינו חיתוך, שה"ס הסרת הרל"ק, ונכנסו לבחי' חירות מהרל"ק, וכבר היו ברשות הרצון להשפיע.
ותורה נק' בחי' מקבל עמ"נ להשפיע. וזה נק' בחי' פריעה, שה"ס פרע-י"ה, שה"ס המוחין, שה"ס אור התורה.
וז"ע שאחז"ל, אין עני אלא בדעת. שרק בזמן שמגולה דעת התורה, נק' לחם עשיר, היינו מזונות של עשיר. ואז נק' שמח בחלקו, כמו שמבואר במשנה דאבות פ"ו א', הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, וכל העולם כלו כדאי הוא לו. ומטרם שזכה לבחי' תורה, הגם שכבר קיבל עליו בחי' מלכות שמים, שהיא שליטת שמים, היינו להשפיע, ואין לו עוד דעת התורה, נק' אז בחי' בהמה דקדושה, שהוא בחי' מלכות, שה"ס ארץ, כמ"ש בזוה"ק,
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. שמים נק' בחי' תורה, וארץ נק' בחי' אמונה.
לכן בפסח, שלא הי' רק מילה, שזכו לצאת מרשות המצרים, אז נכנסו במדרגת בהמה דקדושה. לכן מביאים בחי' עומר שערים, שהוא מאכל בהמה. ועי"ז מתברכות התבואות שבשדות, ששדה ה"ס מלכות, בחי' "שדה אשר ברכו ה'". וע"י ספירת העומר בז' שבועות זוכין לקבלת התורה, שה"ס קבלה עמ"נ להשפיע. אזי נק' בחי' אדם, שכבר יש לו דעת התורה הנק' שמים. והתורה בחי' עץ החיים, ואדם נק' עץ השדה. לכן מקריבין שתי הלחם מן חיטים, שהוא מאכל אדם. ועי"ז מתברכים פירות האילן, שהרמז לזה שמתברכין עם בחי' התורה.
