תוכן

שיחה מוצאי שבת אמור
בענין שני דרכים של רבי יוחנן בן זכאי, בזמן צאתו, והיינו כיון שראה תלמידיו נכנסים התחיל בוכה, בכייה – קטנות המוחין, כיון שראה שנפל באותו רגע לקטנות המוחין בכה. וענין שני דרכים, רמז – "בזכות ויסתר משה פניו, זכה לתמונת ה' יביט", שני הפכים בנושא אחד, וזה כל הקושי. וזה ענין השינוי שם בין חכמה לבינה, שאע"פ שהם ממש עצם אחד הם בתכלית ההפכיות. כי הבינה באה מן החכמה. כי החכמה תיכף ביציאתה טומנת בחובה הרצון לקבל שמתבלט ומתגלה ובא לידי בטוי רק ע"י הבינה, ואז הבינה שהיא עצם החכמה בהרגישה שנוי זה בהחכמה שהיא מראה, פונה לה עורף ודוחה אותה, ואז החכמה נקראת בשם בינה. והוא ענין "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו", שזהו ענין צום רוחני, צום של בינה, שבבחינתה אין אכילה ושתייה, "כי חפץ חסד הוא".
במאמר זה טמון כל הסוד של בינה, שכל ענינה ותפקידה הוא רק לגלות ולהבליט את הרצון לקבל שישנו בחכמה באופן טמון וסמוי, ותפקידה הוא רק לגלות אותו ולהגדירו, וזהו כל ההפרש בין חכמה לבינה. ומשמתחילה להרגיש זה, אינה רוצה לקבל שפע החכמה, ומתגברת לא לקבל הימנה- מהחכמה, אלא פונה ישר להמאציל לכתר, ויונקת מהכתר אור של דבקות שנקרא חסדים. ומהותו של אור זה הוא - שיש בו אופי ורצון של הזדככות, היינו התנגדות לרצון לקבל, לאור החכמה, וחפצה בחסדים, שפע של השואת הצורה למאציל, ודוחה חכמה. ונקרא חסדים מלשון "חסד הוא", שעל ידו באה לגילוי הרצון לקבל שישנו בחכמה, היינו שהיא מגלה הרצון לקבל – השינוי צורה שמתהוה על ידי כך, כיון שכל תפקידה ומטרתה של הבינה להגביר ולהמחיש פעולת הרצון לקבל שהיה קודם בהחכמה במצב של אי פעולה ועירנות, והיא הבינה מעוררת אותו לפעולה עֵרָה ותובעת, ממצב סטטי למצב דינמי. וכיון שכן, היינו שתפקידה להגביר פעולת הרצון לקבל, מובן הוא שאינה מסתפקת במה שנותנים לה, היינו מה שמשפיעה לה החכמה, אלא מחפשת אחר מקור יותר גדול לקבלת שפע, ופונה ישר לכתר היינו למקור השפע של החכמה וממנו מקבלת אור חדש, שבתוכו צפון הרצון להזדככות, ממש ההפכי והסתירה לחכמה, רצון להשתוות לשורש, והלשוות צורתה ליוצרה, היינו דבקות, השואת הצורה, "וביטול הרצון לקבל" הבא עם קבלת שפע החכמה, היינו הניגוד הגמור לחכמה.
וזהו הציר שעליו סובב ההַוַי של החיים: בלי רצון לקבל של החכמה המתבלט ומוגבר ע"י הבינה, אין רצון ההזדככות של הבינה, ובלי "רצון ההזדככות" של הבינה הטמון באור החסדים, אין אור החכמה והרצון לקבל שבא עמה. כי בזמן שהבינה משיגה שיא בהתגברותה עד בחי' ד' מתחילה להרגיש ההעדר בחכמה והצורך הדחוף בו, ומשתוקקת לו, ואז הופכת פניה לחכמה, ונמצא איפא כי באין בינה אין חכמה, ובאין חכמה אין בינה, וחוזר חלילה. ואלו הם השני דרכים של רבי יוחנן בן זכאי. וזהו ענין ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. וזהו מאמרם: "בזכות ויסתר משה פניו - תמונת ה' יביט", כי תיכף בהתחלת הבנין נמצאת הסתירה, ובסתירה הבנין, שני הפכים בנושא אחד, וזהו כל הקושי.