תוכן

בחינוך יש שתי בחינת:
א) חלק המעשה,
ב) חלק הכוונה.
למשל כשהאב מחנך את בנו ואומר לו שאסור לגנוב, אז הילד שומע ענין של מעשה, ואחר כך שואל הילד את הכונה שבדבר, היינו מדוע אסור לגנוב, הלא החפץ של חברו מוצא חן בעיניו, ורוצה לקבל את החפץ, ואביו מונע ממנו את הגניבה. אז שואל הילד, תגיד לי מדוע אסור לגנוב? ואם הילד עוד לא קבל את התפתחות השכל כראוי, אז אביו אומר לו, תדע שיש משטרה, ומי שגונב, אז המשטרה תופסת אותו ומושיבין אותו בבית הסוהר.
והילד שואל, מה זה בית הסוהר? אז אומרים לו, ששם אי אפשר לו לדבר עם מי שהוא רוצה, ולאכול מה שהוא רוצה, כמו כן לשחק איפוא שרוצה, אלא הוא מוגבל בכל הדברים. וזה יסורים גדולים. לכן, הגם אם יגנוב את החפץ יהיה לו תענוג, מכל מקום אין התענוג שוה נגד היסורים, שיסבול בזמן שיתנו לו בבית הסוהר. ואם בנו אומר לו הלא אנו רואים ...